בראשית

שיחת השבוע - פרשת בראשית

אברא כדברא

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

._______

הארמית, שפת הדיונים התלמודיים, היא שפה שמית עתיקה בת 3,000 שנה שהיום היא כמעט ואינה מדוברת. בכל אופן, לשון הארמית כוללת ביטוי שכל ילד בן ארבע-חמש, ולא חשוב היכן נולד, יודע. אני בטוח שאף אחד מהם אינו יודע שמקור הביטוי בארמית, אך המילים "אברא כדברא", אותן מילות קסם המוכרות לנו מן הסיפורים, לקוחות לאמיתו של דבר מן המקורות שלנו ופירושן בארמית: אברא את אשר אדבר.

.

העולם נברא בעשרה מאמרות, כפי שכתוב במשנה באבות. זאת אומרת, העולם נברא על ידי דיבור! "ויאמר א-לוהים יהי אור ויהי אור". לא היה צורך בדבר מלבד הדיבור. דיבורו של הקב"ה הוא הוא המעשה. משם "אברא כדברא".

.

אצלנו, בני אדם, כח הדיבור שונה לחלוטין. אין בכוחנו לברוא דברים על ידי הדיבור. חבל...כי זה היה יכול היות רעיון נחמד. קמים ובוקר ואומרים "יהי ארוחת בוקר!", "יודחו הכלים!" והיינו עושים את הדברים הרבה יותר מהר, גם היום, כשיש לנו טוסטר ומדיח הכלים.

.

"אמור מעט ועשה הרבה", כתוב במסכת אבות. כי "צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה". ומניין לנו שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה? אנו לומדים זאת מאברהם אבינו. כשהמלאכים הגיעו אל אברהם להודיע על לידת בנו, הציע להם פרוסת לחם ומים לרחיצת הרגלים. אבל בסוף, הוא רץ אל הבקר, שחט פר, אפה עוגות, וגם (כצ'ופר)...הביא פת ומים לרחיצת הרגלים.

.

"צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה...ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים..." (אבות דרבי נתן יג).

.

זו אחד מהאתגרים הקשים ביותר בחיי בני אדם. לעבור מעולם של הדיבורים לעולם של המעשים. עברנו לפני כמה ימים את הימים הנוראים, ואלה היו ימים של הבטחות רבות. מבטיחים להשתנות, דברים קטנים, דברים גדולים.

.

אבל אף אחד לא ישתנה על סמך הבטחות. אין בכוחנו לברוא ולשנות את העולם בדרך הדיבור. העיקר הם לא הדברים שיאמרו בין ראש השנה ליום הכיפורים, אלא שהדברים שיעשו בין יום הכיפורים לראש השנה. העיקר הוא המעשה בשלוש מאות וארבעים הימים שבין יום הכיפורים לראש השנה של השנה הבאה. אין כאן "אברא כדברא"...

המילה דיבור והמילה מדבר הן בעלות אותו השורש. דיבורים בלי מעשים הם מדבר. מדבר שומם, ללא מים, ללא צל, ללא רוח חיים.

.

מי יתן והשנה הזאת ששוב מתחילה מבראשית יהיה גם ראשית השינוי. ונשאיר את ה-"אברא כדברא" רק לקוסמים, לאגדות, ולמי שאמר והיה העולם...

מן המעיין...

ויברא א-להים את האדם...ויהי ערב ויהי בקר יום השישי (בראשית א, כז-לא)

תנו רבנן: אדם נברא בערב שבת, ומפני מה?

שלא יהו מינים אומרים שותף היה לו להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

דבר אחר: שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית.

דבר אחר: כדי שיכנס למצוה (לשבת) מיד.

דבר אחר: כדי שיכנס לסעודה מיד. (סנהדרין דף לח עמוד א)

____

מעשה שהיה...

היפוך הבריאה

____

ולבסוף האדם החריב את השמים ואת הארץ.

והארץ הייתה תוהו ובוהו, ורוחו ההרסנית של האדם מרחפת על פני המים.

ויאמר האדם: אעשוק את הארץ ואנצל אותה לצרכי.

וירא את הכוח כי טוב הוא.

ויאמר אפעיל את כוחי על הארץ ועל האטמוספירה.

ויהי כן.

ויהי ערב ויהי בוקר, יום שביעי.

ויאמר האדם: תהי הפרדה בין עם לעם, בין העמים העשירים לבין העמים אשר אינם עשירים.

תהי הפרדה בין אדם לאדם, בין האנשים העשירים לבין העניים אשר באותו עם.

ויבדל האדם בין העניים לעשירים. וינצלו העמים העשירים את העניים וינסו להשתלט על כל המשאבים אשר להם, למען רווחתם שלהם.

ויהי כן.

ויהי ערב ויהי בוקר יום שישי.

ויאמר האדם:

הבה ננצל את כל משאבי הארץ.

הבה נכרות את העצים, נכסה את הצמחים באספלט, פלדה ובטון, והארץ תביא לנו עוד

משאבים , ונמציא עוד מכשירים לנוחותו, לרווחתו ולהנאתו של האדם.

והאדם טעם את טעמו של הכוח ושל הממון וירא כי טוב טעמו.

ויהי ערב ויהי בוקר, יום חמישי.

ויאמר האדם: אשוטט לי בארץ.

והאדם בנה מכוניות, אשר זיהמו את האוויר ואת השמים.

וענן התקדם אל השמים ונלכד בתוך החום, והקרחונים הפשירו, והימים גאו והאדמה יבשה.

אבל האדם ראה את הנדידה והכיבושים כי טובים הם.

וככל שראה יותר, רצה לכבוש יותר.

ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי.

וירא האדם את העמים הקטנים, החיים על האדמה ומונעים ממנו את ניצול כל האדמה, כי

לא יעילים ולא מעשיים הם.

וייבן ערים גדולות ועצומות במקומות אשר חיו הקהילות הקטנות. הערים נבנו, והטכנולוגיה

התפתחה, ויותר ענני עשן עלו לשמים.

והאדם אמר: זה רצון האלוהים.

ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.

והאדם צרך יותר מזון ויותר משאבים שהיו נחוצים לרמת החיים הראויה לעיר גדולה.

ויאמר האדם: הבה ננצל את השטחים שעדיין אין עליהם ערים, ונגדל אוכל מזין עליהם.

והאדם שינה את פני האדמה לצרכיו. והאדם הרס שטחים, ובעלי החיים נכחדו, ועצים וצמחים

נכרתו, ואוכל נשתל. וככל שהאדם צרך יותר, הייתה יותר פסולת, והרים של פסולת נוצרו.

והמים נשאו את הפסולת ממקום אחד לשני והאדם לא דאג וחשב שזה טוב.

ויהי ערב ויהי בוקר, יום שני.

וביום האחרון כל אוצרות האדמה נוצלו. וכל האנשים היו מודאגים וחרדים, ולא נשארו

שטחים פתוחים לבילוי ולא היה אפשר לשחות במים, כי הכול היה שחור, ושום פרחים לא

היו כדי להריח, כי כולם מתו. והשמש היוקדת עברה על הארץ וצרבה את פני האדמה, עד שלא היתה מסוגלת לקיים את האדם ואת היצורים.

עד שאדם וכל מעשיו לא היו יותר.

והאדמה נחה ביום האחרון מכל מעשי האדם, אשר האדם בסכלותו איבד.

ולא היה דבר.

ולא היה ערב,

ולא היה בוקר,

ולא היה עוד יום.