תולדות

שיחת השבוע – פרשת תולדות

הכח והמח

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

כשאנחנו חושבים על תופעות זרות בעולמה של הגנטיקה, ניתן לחשוב על יעקב ועשו, גיבורי פרשתנו. איך ייתכן ששני תאומים יהיו כל כך שונים?

האחד (עשו) איש שעיר, והשני (יעקב) איש חלק. האחד (עשו) 'איש יודע ציד, איש שדה', והשני (יעקב) 'איש תם, יושב אהלים'. האחד (עשו) כוחו היה בידיו, והשני (יעקב) כוחו היה בקולו.

לידת התאומים הללו היא לא רק תחילת דרכם עלי אדמות, אלא גם תחילת עידן חדש בתולדות המין האנושי. יעקב ועשו הם אבות טיפוס של שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין:

עולם הכח, ועולם המח. עולם החרב, ועולם הקול...

אפשר להיות בנו של עשו כהורה וגם כבן זוג. ואפשר להיות בנו של יעקב כמורה וגם כאומה. אם נשמתי נשלטת על ידי הכח, אז אני בנו של עשו, אבל אם נשמתי נשלטת על ידי המח, אז אני מצאצאי יעקב אבינו.

אמנם הכח והחרב מעוררים אימה ויראה, אך במח ובקול פוטנציאל של נצחיות.

הקל קול יעקב, והידים ידי עשו (בראשית כז, כב)

זאת היתה תגובתו של יצחק, לאחר שמשש את בנו יעקב. מדוע לא הצליח יצחק להכירו?

הסיבה אינה קשורה רק לעוורונו של יצחק אבינו וגם לא לעובדה שרבקה הלבישה את ידי יעקב בעורות העזים. קיימת, לדעתי, סיבה אחרת עוד יותר חשובה.

יצחק לא הכיר את יעקב, כי יעקב איבד את זהותו. ברגע שיעקב לקח לעצמו את ידיו של עשו, זהותו אבדה. הוא היה בעל הקול, אך גם בעל היד. הוא היה בעל המוח, וכעת היה גם בעל הכח.

גם אנו, צאצאיו של יעקב אבינו עוברים תהליך דומה מאז קום המדינה. אחרי אלפי שנים של חולשה גופנית, גם אנו נהיינו לבעלי ידיים (וכולנו גאים בכך). אחרי אלפי שנים בהן רק שמענו את עוצמת קולנו, הפכנו לאומה חזקה גם במובן הצבאי. אחרי אלפי שנים של כתיבת ספרים ויצירת תפילות, הפכנו ליצואנים של כלי נשק.

עכשיו יש לנו ידיים. וטוב שכך, כי אילולא הידיים שלנו לא היינו קיימים כאומה.

ובכל זאת, עם ישראל חווה בימינו משבר זהות עמוק. כי ידינו הפכו כל כך הכרחיות, עד כי שכחנו את כוחו של הקול. ויש עדיין לא מעטים החושבים שאפשר לתקן את עולמנו ולשקם את ביטחוננו רק דרך הכח.

אבל הכח מאיים על המח. ברגע שמסתכלים על הכח כתכלית ולא כאמצעי, הכח הורס את המח...

הבה לא נשכח שאם אנו זקוקים לידיים, הרי זה רק כדי לשמור על קולנו.

הקול, קול יעקב...

.

מן המעיין...

.

יאהב יצחק את עשו, כי ציד בפיו; ורבקה אוהבת את יעקב (בראשית כה, כח)

מעיר כאן השל"ה הקדוש: אהבתו של יצחק לעשיו הייתה אהבה התלויה בדבר (=בסיבה חיצונית), ככתוב: "כי ציד בפיו"; ועל אהבה כזאת אמרו חז"ל במסכת אבות: "בטל דבר, בטלה אהבה", כשמתבטלת סיבת האהבה, בטלה גם האהבה עצמה ונעשית לדבר שבעבר.

משום כך מדייק הכתוב ואומר: "ויאהב יצחק את עשיו" -בלשון עבר- כי אהבה זו הייתה תלויה בציד שבפיו, ולכן הייתה אהבה חולפת ועוברת.

לעומת זאת הייתה אהבת רבקה ליעקב אהבה שאינה תלויה בדבר, שלעולם אינה בטלה. משום כך נאמר בה: "ורבקה אוהבת את יעקב" -בלשון הווה- שבכל עת אוהבת רבקה את יעקב, כי אהבתה אינה תלויה בשום גורם גשמי; ואהבה שאינה תלויה בדבר חיצוני, אינה בטלה לעולם.

.

משל נוסף על הכח והמח...

.

משל עתיק מספר על הרוח והשמש שהתערבו ביניהן מי יותר חזקה ומי מביניהן תצליח לגרום לאדם שהלך בשביל להוריד את מעילו.

הרוח נשפה ונשבה, והאדם הידק אליו את מעילו.

הרוח נשפה בכוח רב יותר אולם האדם רק הידק עוד יותר את מעילו לגופו.

כשראתה הרוח שלא תוכל להוריד לאיש את המעיל, פינתה את מקומה לשמש. השמש פיזרה בעדינות את העננים בשמיים והחלה לחמם את אדמה.

האדם החל התחמם לאט לאט ולאחר זמן מה הוריד את מעילו...

חיי שרה

שיחת השבוע – פרשת חיי שרה

המצוי והרצוי

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

כתוב בפרקי אבות (ה, ד): עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו. בדרך כלל מקובל שעשרת הנסיונות הללו החלו עם ה-'לך לך' הראשון והסתיימו עם ה-'לך לך אל ארץ המוריה' (עקידה). עמדה אחרת ניתן למצא אצל רבנו יונה מגירונדי, אחד מגדולי הרבנים בספרד במאה השלוש עשרה, הממספר בדרך שונה את סדר אותם הנסיונות. לפי דעתו העקידה היא הנסיון התשיעי ובמקום העשירי נמצא המעשה על קבורתה של שרה אמנו המופיע בתחילת הפרשה (רבנו יונה בפירושו למסכת אבות, שם).

אברהם רצה לקבור את שרה אשתו, זאת טרגדיה לכל בן אדם. אבל...מה הניסיון כאן?

אגיד לכם כיצד אני מבין את הניסיון כאן. אותה מערת המכפלה שאברהם אבינו קנה לבני חת, שכנה על אותה הארץ המובטחת שכבר הייתה שייכת לו. אברהם אבינו שמע במו אזניו את השבועה האל-הית ('לזרעך אתן את הארץ הזאת'). מערת המכפלה בעצם הייתה שלו!!אבל, דווקא זה היה ניסיונו של אברהם אבינו. "מה אני אדבר עם בני חת?", הוא היה יכול לשאול את עצמו. "למה לשלם מחיר על מקום ששייך לי?". "להשתחוות מול עם הארץ?!". "מה פתאום?!".

זאת חכמתו של אברהם. הוא בונה גשר בין הרצוי למצוי, אם כי לפעמים יש פער ענק ביניהם. מה יעשה? האם יהיה מוכן להוציא את בני חת מאדמתם? האם יהיה מוכן לקבור את שרה בלי לקבל אישור מהם?

מסופר על רבי יחזקאל לנדא מפראג, שפעם הלך עם אחד מנכבדי עירו לקבץ נדבות למטרה חשובה. וכשהיגיע לביתו של אחד מעשירי העיר, שהיה נחשב כעם הארץ מובהק, אחז המלווה בזרועו של הרב ואמר לו: "אין זה לכבודו של רבנו לבזות את עצמו מול האיש הזה הידוע בכל העיר כקמצן וגס רוח". והרב השיבו בחיוך: "כידוע לך, האדם הוא בחיר הבריאה בעולם. ובכל זאת, כשעליו לחלוב את הבהמה, גם הוא כורע ברך לפניה".

מה החכמה של הרב? הרב הוא ריאליסט נוסח אברהם אבינו. מה...הוא לא יודע שאותו בן אדם הוא גס רוח? בטח שיודע! אבל אם כי, לפעמים, היינו מעדיפים שלא לעמוד מול אנשים מסוג זה, הרב היה זקוק לו כשותף למטרה החשובה שלו....

תוך כדי דיבור על שותפים ופרטנרים, מיותר לאמר עד כמה יש לסוגיה הזו השלכות על המציאות במדינתנו. יש כאלה שחולמים רק על הרצוי. ויש כאלה הבונים רק על המצוי. החכמה נמצאת בבניית אותו הגשר המצמצם את אותו הפער.

.

מן המעיין...

.

ויאמר אליו, העבד, אולי לא-תאבה האישה, ללכת אחריי אל-הארץ הזאת; ההשב אשיב את-בנך, אל-הארץ אשר-יצאת משם. ויאמר אליו, אברהם: הישמר לך, פן-תשיב את-בני שמה (בראשית כד, ה-ו)

...הרי יש לזכור, כי כאשר דחה אברהם את בנות כנען, גם אנשי ארם היו עובדי עבודה זרה. לפיכך, לא אלילי כנען, אלא השחיתות המוסרית שבכנען היתה המניע להחלטתו. אליליות היא ביסודו של דבר תעיית השכל, ולזו יש תקנה. אך שחיתות מוסרית תופסת את כל ההוויה האנושית על כל עומק הנשמה והרגש, וכאן גם אברהם לא יכול היה לקוות למצוא לבנו אשה צנועה וטהורה במוסרה, אשה שתביא לביתו את פנינת האצילות וטהרת המוסר (הרש"ר הירש לבראשית כד, ד).

.

מעשה שהיה...

.

במבחר קברינו (בראשית כג, ו)

מעשה בשני יהודים שקנו כל אחד חלקת קבר, ונפלה ביניהם מחלוקת למי שייכת החלקה הטובה מבין השתים, זה אומר אני קניתיה וזה אומר אני קניתיה. היה הריב ביניהם הולך וגדל. באו אצל הרב מפוניבז', והרב פסק: "מי שימות ראשון הוא שיקבל את החלקה הטובה". מיד פסקו לריב...

'חיוכה של תורה'

וירא

שיחת השבוע – פרשת וירא

חוסר יראה

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

השבוע, בפרשת וירא, נקרא שוב על הפיכת סדום ועמורה. בדרך כלל, יש נטיה לחשוב, שאנשי סדום ועמורה היו פרימיטיבים והפנו גב למערכת המשפטית המקומית. אך אין זה נכון. סדום ועמורה היו ערים בעלות מערכת משפטית מורכבת ומתוחכמת.

לצורך העניין, אני רוצה להזכיר כמה מהחוקים שהיו קיימים באותם הימים: מסופר במדרש שכל מי שהיה נותן פת לחם לעני, לגר ולאביון, היה נשרף באש (פרקי דר' אליעזר, פרק כה). כשנזדמן להם עני, היה כל אחד נותן לו דינר וכותב שמו עליו, ופת לא היו נותנים לו. וכשמת העני היה בא כל אחד ונוטל הדינר שלו.

יופי של חוקים....

סדום ועמורה היו חלק מציביליזציה מפותחת למדי בתקופת המקרא. ולא רק זאת. אלא שעשירי עולם היו אנשי סדום (פדר'א, שם). בשעה שהיה אדם יוצא ומבקש לו ירק, היה אומר לעבדו וכשהוא היה הולך ליקח את הירק לאדונו היה מוצא מתחתיו זהב (פדר'א, שם).

שום דבר לא היה חסר שם, מלבד מה? מלבד יראת שמים...

ציביליזציה בעלת מערכת משפטית כה מורכבת, אם אין לה יראת שמים ואמות מידה מוסריות כל שהן, סופה אבדון.

חוקי סדום השאירו את חותמם בתולדות המין האנושי. מדובר על חוק ללא גיבוי מוסרי. מהציביליזציה הרומית ועד לגרמניה הנאצית היו לא מעט מקרים של אימפריות ומדינות בעלות מערכות משפט מורכבות ומתוחכמות שהולידו צייתנות ללא מוסר.

מערכת חוקית ללא יראת שמים וללא אמות מידה מוסריות הנה רק אשליה משפטית.

אולי עכשיו נוכל להבין היטב את סוף הפרשה. שם יופיע אדם צייתן מאין כמהו: אברהם אבינו ומעשה העקדה. אך הצייתנות שלו, שונה לחלוטין. לכן מלאך האלה-ים אמר לו 'עתה ידעתי כי ירא אל-הים אתה' (בראשית כב, יב).

מדוע משתמש המלאך בביטוי זה? מדוע לא אומר לו: 'עתה ידעתי כי צייתן אתה'?

אולי משום שישנם הרבה אנשים צייתנים בעולם. אנשי סדום היו אנשים צייתנים. גם בגרמניה הנאצית האנשים היו די צייתנים. אך הם יודעים לציית רק לאשליות משפטיות. אברהם היה הראשון שידע לציית אבל עם יראת שמים. הוא נאבק לא רק על שמירת החוק אלא גם על חיפוש האמת, שהיא חותמו של הקב"ה.

ואפילו הוא עשה זאת במחיר כבד והטיל ביקורת קשה על אל-הים: 'חלילה לך...השופט כל הארץ לא יעשה משפט???'' (בראשית יח, כה), אמר לו לפני הפיכת ערי הכיכר. להיות צייתן, לא בהכרח היא זכות גדולה. אנשים מנוולים, נוסח סדום, גם הם יכולים להיות צייתנים. אך יראת שמים הנה סיפור אחר...

.

מן המעיין...

.

כי שמע א-להים אל קול הנער באשר הוא שם (בראשית כא, יז)

לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים: 'ריבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר?!'. והוא משיבם: 'עכשיו מה הוא...צדיק או רשע?'. אמרו לו: 'צדיק'. אמר להם: 'לפי מעשיו של עכשיו אני דנו' (רש'י, שם).

מעשה שהיה...

.

ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת (בראשית יח, ה)

רבי יהודה ליב חסמן (מגדולי המשפיעים המוסריים במזרח אירופה ומשגיח רוחני בישיבת חברון) התארח פעם בישיבת ראדין והוזמן לסעוד בליל שבת על שולחנו של ראש הישיבה, רבי ישראל מאיר הכהן, בעל "חפץ חיים". והנה תמה רבי יהודה ליב על כך, שאין מארחו הדגול פותח באמירת פסוקי "שלום עליכם", כמנהג ישראל, אלא מוזג את כוסו ומקדש על היין. רק לאחר נטילת הידיים ואכילת הדגים, החל ה-"חפץ חיים" לפזם את ארבעת הבתים של "שלום עליכם", הנאמרים כרגיל קודם הקידוש.

בתום הסעודה וזמירות השבת, הרכין עצמו רבי יהודה ליב לעבר מארחו הקשיש ושאל ביראת כבוד: "ילמדנו רבנו, מה ראה הערב לשנות מהמנהג המקובל בישראל ודחה אמירת "שלום עליכם" עד לאמצע הסעודה?

השיב ה-"חפץ חיים" לאורח: "ידעתי שמר הגיע לכאן מעיר אחרת וחששתי שהוא רעב; לכן מיהרתי לקדש על היין ולפתוח בסעודה. לעומת זאת ודאי אצלי, שאין המלאכים רעבים והם יכולים לחכות מעט ל-"שלום עליכם" שלנו...

פרפראות לתורה

לך לך

שיחת השבוע – פרשת לך לך

כוכבים וכוכבי שביט

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

xurx..

ברצוני להתיחס היום לאדם בעל ייחוס גדול, בן אחיו של אברהם אבינו, לוט שמו.

.

לפי המדרש (בראשית רבה מא, ו), לוט היה דומה לאברהם במראהו (בלשון המדרש: בקלסתר פניו) וגם בכמה דברים נוספים: שניהם נולדו באותו מקום, בחיק אותה המשפחה ושניהם היו רועי צאן ובקר ובעלי אוהלים (בראשית יג, ה).

.

אבל חוץ מזה, הם היו שונים כמרחק שבין מזרח למערב.

.

ופתאום מגיעה המחלוקת:

..

ויהי ריב בין רעי מקנה אברם...ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו: הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה (בראשית יג, ז-ט)

..

לוט הסתכל אל סדום ועמורה, ורואה אדמה ירוקה ריחנית ופורייה. למה בכלל לשים לב לתושביה? שם הוא ייגדל את בנותיו, בין שחיתות ופשע. האם זה בכלל חשוב כשיש מקום לעשות כסף?

.

העובדות מעידות על כך ש לוט חשב אך ורק על עתיד צאנו ובקרו...

.

אברהם התרחק ממנו ונשאר הוא ואשתו ובני ביתו בארץ כנען, אולי לא כל כך פוריה, אבל מספיק טובה לגידול בנים.

אולי גם לוט היה בנוי להיות איש מופת 'נוסח אברהם אבינו', אבל סדר העדיפויות שלו היה שגוי:

.

צאן ובקר במקום ראשון, בנות במקום שני.

כסף במקום ראשון, חינוך במקום שני.

סדום ועמורה היו מבחינתו המקום להתגשמות חלומותיו.

.

מי זוכר היום את לוט?

איזה חותם השאיר לוט בתולדות האנושות בכלל או בתולדות היהדות בפרט?

.

פעם קראתי שישנם אנשים שמשולים לכוכבים, ואנשים אחרים שמשולים לכוכבי שביט.

.

כוכבי שביט עוברים. רק נראים ומוזכרים מידי פעם ולעיתים רחוקות. כוכבים תמיד נראים לעין.

.

ישנם הרבה אנשים המשולים לכוכבי שביט, ייתכן כי לוט היה אחד מהם. הם עוברים דרך החיים וכמעט ואינם משאירים שום חותם.

.

אבל רק מעטים משולים לכוכבים (שייזכרו לעד).

.

לוט הנו ההפך המוחלט של אברהם אבינו...הוא כוכב שביט מול כוכב נצחי (לא במקרה, הקב"ה מוציא את אברהם החוצה להסתכל אל הכוכבים).

.

מה נעשה עם הייחוס שלו? לא כל אחד הוא בן משפחתו של אברהם אבינו. אברהם אבינו אימץ אותו, ממש כבן!

.

לוט הוא אחת מהדמויות הראשונות במקרא שהיו בעלות ייחוס רם, אך לא הצליחו להפיק תועלת ממנו. אברהם אבינו היה המורה של אותו הדור. כולם למדו מדרכיו וממדותיו, חוץ מלוט...

.

ייחוס גדול לא בהכרח מבטיח 'תוצאות צפויות' או 'תוצרת משובחת'.

.

מעשה באדם אחד שהלך לבקר את הרבי.

.

הוא היה חשוד במעשי מרמה וגניבה וחשב שהרב יעזר לו לשים קץ לצרותיו. הרבי קבל אותו במשרדו, הסתכל אליו ושאל אותו: 'מי אתה?'.

.

אותו חסיד ענה לרבי שהוא מצאצאי רבנים וחכמים ושאפילו אבא שלו היה רב דגול.

.

הרבי הסתכל שוב אליו ואמר לו: 'שאלתי אותך 'מי אתה' לא 'מי האבא שלך'....!'.

.

לפעמים, גם אם אבא שלך הוא 'עשר', אתה יכול להיות 'אפס'. אפילו בן ביתו של אברהם אבינו, עלול להיחשב לכלום.

ייחוס אף פעם לא מעניק זכויות.

.

מן המעיין...

.

...ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו (משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודת כוכבים, א, ג).

.

חומר למחשבה...

.

אל נא תהי מריבה ביני ובינך כי אנשים אחים אנחנו (בראשית יג, ח)

שאל הזהב את הברזל: "למה אתה צועק כל כך כשמכים אותך, הן גם אותי מכים וכמעט שאני שותק!".

"אותך, השיב הברזל, מכה זר, ולכן אין איסוריך גדולים כל כך. אולם אותי מכה אח, וגדול הכאב וגדולה החרפה...".

נח

שיחת השבוע – פרשת נח

אינני והנני

מאת הרב גוסטבו סורסקי

..

פרשת השבוע מציגה את נח כאיש "צדיק תמים" אשר התהלך עם הא-להים.

האם באמת היה עד כדי כך 'צדיק ותמים' כפי שמציינת התורה?

ואם ידע באמת ללכת עם הא-להים...מדוע לא נבחר הוא כאבי האומה במקום אברהם אבינו?

למען האמת, חז"ל ידעו גם למתוח ביקורת חריפה על אותו האיש המתהלך 'את האל-הים'.

הם אמרו שהוא התבודד במקומות בהם לא היו בני אדם ולא הוכיח את בני דורו.

כתוב בזוהר שכשיצא נח מהתיבה וראה את העולם חרב, התחיל לבכות ואמר לקב"ה:

"ריבונו של עולם! נקראת רחום! היה לך לרחם על בריותך!".

השיבו הקב"ה: "עכשיו אתה אומר זאת?! ולא בזמן שאמרתי להביא מבול?!

מכיון ששמעת שאתה ניצל בתיבה לא עלה על לבך רעת העולם!" (מדרש הנעלם, נח)

התופעה הזאת נקראת 'חוסר אכפתיות', חוסר אחריות כלפי הזולת או אדישות....

העולם היה אמור להתפוצץ, אבל בעל התיבה שתק...

הוא ביקש מאל-הים להיות רחום רק בדיעבד, להבדיל מאברהם אבינו במעשה סדום ועמורה...

אותה תופעה של התחמקות מאחריות עצמית נוצרה באותו הרגע בו נברא האדם הראשון.

גם הוא היה מונוטיאיסט הדוק.

מדוע הוא עצמו לא היה אבי האומה העברית?

כשאל-הים שואל אותו 'המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת', הוא עונה: "אני?????". "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" (בראשית ג, יב)...

כששאל את האישה היא אמרה: "אני?????". 'הנחש השיאני ואוכל' (בראשית ג, יג)...

הנחש שמר על זכות השתיקה....

כששואל ה' את קין 'אי הבל אחיך?' גם קין אומר 'השומר אחי אנכי? (בראשית ד, ט)'.

וגם נח ידע להתחמק....

איך ייתכן שבן אדם כזה יהיה אבי אומה כל שהיא?

האם אומה או חברה יכולה להתבסס על חוסר אכפתיות והתחמקות מהאחריות העצמית?

רוב האנשים אוהבים את המין האנושי. הקושי הוא לאהוב את השכן, להעריך את הזולת.

אברהם היה אבי האומה כי ידע להוציא מפיו –והוא היה הראשון- את ה-'הנני' הראשון בתולדות האנושות; הניגוד המוחלט מה-'אינני' של האדם הראשון, או של חוה, של קין ואפילו של נח.

'הנני' זאת התשובה היהודית מאז ומתמיד ומי שאינו יודע לענות 'הנני' הרי זה מפני שהוא רואה את היהדות בעין אחת בלבד...

נכון שאין בכוחנו וביכולתנו לתקן את כל העולם, אבל כבר נאמר במסכת אבות: 'לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה' (אבות ב, טז). או במילים אחרות: הבה נלמד להגיד 'הנני'.

..

מן המעיין...

.

אלה תולדות נח, נח איש צדיק (בראשית ו,ט)

.

מפרש רש"י: "אלה תולדות נח - ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". צדיק אינו מי שהוא בעל ייחוס בלבד, שאבותיו היו צדיקים, אלא הוא עצמו צריך להיות בעל מעשים טובים (דבר ישראל).

.

חומר למחשבה...

.

כל מה שאני צריך לדעת על החיים, למדתי מתיבת נח:

1. לעולם תהיה דייקן ואל תאחר לעלות על הספינה.

2. זכור שכולנו שונים, אבל כולנו ביחד באותה הסירה.

3. התכונן תמיד מבעוד מועד (זכור – עוד לא ירד גשם כשנוח התחיל לבנות את התיבה).

4. תמיד שמור על כושר. אתה עלול להיות בן 600 שנה כשמישהו יבקש ממך לעשות משהו גדול וחשוב.

5. בנה את העתיד שלך על אדמה יציבה.

6. מהירות זה לא תמיד יתרון. החלזונות והפנתרים עלו על התיבה לפי התור.

7. זכור תמיד - התיבה נבנתה בידי חובב, הטיטניק לעומת זאת נבנתה בידי אנשי מקצוע.

8. לא משנה לאיזה סופה נקלעת, כשאל-הים לצידך, מצפה לך בסוף הקשת בענן.