שופטים
שיחת השבוע – פרשת שופטים בעל החוב . מאת הרב גוסטבו סורסקי אחרי שלושה שבועות של חופשה בחו"ל חזרתי הביתה ועליתי לקומה הרביעית לשלם את החוב שלי לוועד הבית. "שלום וברכה מר סורסקי", אמר לי האחראי על ועד הבית, דמות מאוד דומיננטית בבניין. "איפה נעלמת לנו??", הוא שאל אותי. . אמרתי לי שהייתי בחו"ל עם משפחתי, שהודענו לשכנה שגרה ממולנו, ושאין לנו שום אפשרות ורצון להודיע לכל חברי הבניין שאנו נוסעים. . "מה שאולי אתה לא יודע, מר סורסקי", אמר לי חצי בצחוק חצי ברצינות, "שאתה חייב להודיע לי, כי הבניין זה אני!". אז, גם חצי בצחוק וחצי ברצינות, אמרתי לו שדבריו הזכירו לי את אמרתו המפורסמת של לואי הארבע עשרה: "המדינה זה אני" ((Le-etat ce moi. . הפרשה שלנו, פרשת שופטים, נועדה, בעיקר בפרק יז, ולאותה הסכנה ולאותם אלה העשויים להגיד "המדינה זה אני", דרך הבאת "חוק המלך". . קיימים חילוקי דעות בגמרא וגם אצל פרשני התורה לגבי הסוגייא הזאת. האם מדובר על מצווה או על רשות? האם התורה מצווה לשים מלך על ישראל או החוק הזה הוא רלוונטי רק אם ישראל יבקש מלך? . דומני שכל סוגיית "חוק המלך" המופיעה בפרשתנו אינה אלא פשרה כואבת מול צורך חברתי לשלטון מדיני. התורה מציעה דרך בה המלך לא ירגיש כ-"בעל הבית", אלא כ-"בעל החוב". . זו תפיסה מהפכנית בעולם בו מלכים, במסופוטמיה, היו מעל החוק, כי הם היו החוק, המדינה (וגם הבניין) וראו את עצמם ככח א-להי . בן אדם המקבל את החלק הגדול ביותר, הוא בעל החוב הגדול ביותר. כמהו כאותו אדם שקנה ווילה יוקרתית והתגאה על כך כשעדיין חייב 80% מערך הנסך לבנק. עד כמה הוא בעל הבית באמת? . התורה מצווה למלך לכתוב שני ספרי תורה. אחד כמו כל בן אדם, והשני על מנת לקרא בו כל ימי חייו כדי להבין שהוא המלך, אך הוא איננו התורה, הוא בעל הבית, אבל בעיקר הוא בעל החוב.
