יום שני, אפריל 10, 2006

פסח

שיחת השבוע - פסח

תמונות העבר

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

לפני כמה ימים ראיתי עם קרוב משפחה את התמונות הדיגיטליות של בתי מאז שהיא נולדה. והוא שאל אותי: "תגיד גוסטבו...תמיד היא מחייכת בתמונות?".

.

למען האמת לא. היא יודעת לבכות הרבה. וגם כשמצלמים אותה, לפעמים עוצמת עיניים,

לפעמים היא נראית מתוחה. או עצבנית. או כועסת. אבל (זה היתרון של המצלמות הדיגיטליות)...אם לא אוהבים את התמונה, פשוט מוחקים אותה.

.

לפעמים יש לי געגועים מאותם הימים שהלכנו לחנות לפתח תמונות ומכלל עשרים בארבע תמונות, היו חמש עם עיניים עצומות, עוד שבע עם עיניים אדומות, שתיים לבנות לגמרי, ועשר שהיו...בסדר. זרקנו את הכסף, נכון. אבל לפחות אותן התמונות שיקפו יותר טוב את החיים שלנו...

.

לא תמיד אנחנו מחייכים וזוהרים (בעצם, רוב הזמן לא). יש בחיים שתי פנים. לפעמים, התמונות שלנו הן לא כל כך טובות כמו שרצינו. לפעמים רואים תמונה ומתעצבנים: 'הי...הייתי צעיר, או רזה, או פעם היה לי שער'. אבל מה לעשות...ככה הם החיים.

.

קורה מה שהוא דומה כשאנחנו מדברים על תמונות, לא של אנשים, אלה של עם. לפעמים העמים מסתכלים אל תמונות העבר, רואים שם מה שהוא לא נחמד, ומחליטים למחוק את זה.

.

בשביל מה לזכור את הדברים הלא נעימים? למה לשמור בזיכרון את אותן התמונות המשקפות את הפן השנייה של החיים? ואותם העמים משוכנעים שהדרך הכי טובה כדי להתמודד עם הדברים הלא נעימים של העבר היא למחוק אותם מהזיכרון הקולקטיבי! (הם אותם העמים שאוהבים את הפטנט של המצלמות הדיגיטליות).

.

אבל עמים אחרים, ואני אומר את זה בגאווה רבה, כמו העם שלנו, סבורים שלמחוק את תמונות העבר זו התנהגות פחדנית וחולנית. הנחו אותנו חכמינו, שיש לומר את סיפור ההגדה בצורה של 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח', להתחיל ברע ולסיים בטוב.

.

אתה רוצה לחגוג? אומרים אותנו. טעים הגעפילטע פיש? ריח טוב במרק של סבתא?

.

חכה. תתחיל בגנות! אל תמחוק את העבר! תזכור את הסבל, את הדמעות, את הצעקות, את הדם, את הייסורים. גם בעבר שלנו ישנם קוצים.

.

כל שנה בחג הפסח, אנחנו לומדים שאסור לעם לחיות עם גישה סלקטיבית של העבר. "עבדים היינו לפרעה במצרים". זה לא נעים. זה אפילו משפיל. אבל זאת תולדות עמנו.

.

ישנן תמונות שאסור לנו למחוק.