ויקרא

אשרי הדור

מאת הרב גוסטבו סורסקי

פרשת ויקרא פותחת בעניין הקרבנות ואחד הקורבנות המוזכרים שם הוא קורבן הנשיא, המלך או המושל. "אשר נשיא, יחטא; ועשה אחת מכל-מצות ה' א-להיו אשר לא-תעשינה, בשגגה ואשם. או הודע אליו חטאתו, אשר חטא בה והביא את-קרבנו שעיר עזים, זכר תמים. וסמך ידו, על-ראש השעיר, ושחט אתו במקום אשר ישחט את-העלה, לפני ה'; חטאת, הוא". (ויקרא ד, כב-כד).

בהתייחסו לאותם הפסוקים, אומר רש"י בביאורו לתורה

"אשר נשיא יחטא", לשון "אשרי", אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר, שמתחרט על זדונותיו. (רש"י ויקרא ד, כב בעקבות חז"ל בהוריות י,ע"ב וספרא ה, א).

אם נעיין בפסוקים הקודמים, נבין היטב מה היה המניע של רש"י בפירושו. כלפי הכהן כתוב בתורה: "אם הכהן המשיח יחטא" (ויקרא ד, ג). לגבי קרבן העדה, כתוב: "ואם כל עדת ישראל ישגו" (ויקרא ד, יג). כשמדובר על קרבן היחיד כתוב: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה" (ויקרא ד, כז).

אבל לגבי הנשיא, ניסוח הפסוק הוא שונה ורש"י הוא רגיש לאותה העובדה. "אשר נשיא יחטא" כתוב כאן, והוא מפרש את המילה "אשר" מלשון "אשרי".

לפרופ' י' לייבוביץ, להבדיל, אין פרשנות כל כך אופטימית של הפסוק.

גם הוא רואה שלגבי הנשיא לשון הכתוב שונה...

בכל המקרים האחרים נאמר "אם הכהן המשיח יחטא", "ואם כל- עדת ישראל ישגו"- אבל על הנשיא נאמר:"אשר נשיא יחטא".

ועל זה אנחנו מוצאים במקורות שלנו דבר נוקב ביותר. כל נפש מישראל, ואפילו הכהן המשיח, ואפילו כל קהל ישראל - ייתכן שיחטא, אבל אין זה מחוייב המציאות ומחוייב ההגיון. ולכן נאמר שם "אם".

אבל הנשיא ודאי יחטא. מדוע? משום שהוא נשיא, ועצם השלטון יש בו כדי לקלקל ולהשחית את האדם. לכן, אין התורה מדברת על המקרה האפשרי (אם נשיא יחטא), אלא היא מתחילה קובעת: "אשר נשיא יחטא", משום שוודאי הוא שהנשיא יחטא. לא תיתכן נשיאות, לא ייתכן שלטון, שבעל השלטון לא ייכשל בחטא או בעבירה. וזהו היחס הכללי של התורה לשלטון: היא מכירה בו ובסמכותו, אבל - כבדהו וחשדהו. (מתוך הערות לפרשיות השבוע לישעיהו ליבוביץ ז"ל). אינני יודע מי משני הפירושים הוא הנכון...ייתכן מאוד ששניהם ודי לחכימא ברמיזא.

מי ייתן ונוכל לזכות לממשלה ומנהיגות בעלת כישרון להדריך אותנו בדרך הנכונה, וגם בעלת כישרון להודות על כישלונותיה וטעויותיה למען הכלל ועל מנת שגם אנחנו נוכל להגיד "אשרינו".

דרשות קודמות

ויקרא תסש"ו - עקבות משה

ויקהל - פקודי

בונים ויורשים

. מאת הרב גוסטבו סורסקי

פרשת ויקהל עוסקת בבניית המשכן ועוד שהפטרת השבוע, בספר מלכים ב', עוסקת בתחזוקת בית המקדש (למעט אותן השנים בהן קוראים בשבת זו פרשת החודש).

לא פעם אחת חשבתי שעדיף משכן ממקדש. המשכן נתן לבני ישראל תחושה קבועה של בנייה. המשכן עבר ממקום למקום, והיה צורך לפרק ולהרכיב אותו מחדש עשרות פעמים במהלך השנים.

ברגע שהמקדש נבנה...זהו זה. אין בניה אחרי אותה הבנייה...רק תחזוקה.

נכון שהשכינה זכתה למקום קבוע עם בניית המקדש, אך אנחנו כעם החמצנו דבר מה בדרך. חדלנו להיות בונים והתחלנו להיות יורשים: היפוכו של דבר. איבדנו את האומץ, המחשבה היצירתית והיוזמה, שיש בדורות של הבונים. נהיינו דור של יורשים וראינו את הבניין כמובן מאליו.

הדבר תקף לא רק לגבי המקדש והמשכן...ניתן לראות תופעה זאת הן במישור הקהילתי הן במישור הארצי. גם אנחנו יכולים לשאול את עצמנו אם אנחנו בוני הארץ או סתם יורשיה. ואותה שאלה אקטואלית כשמדובר בקהילתנו.

האם אנחנו רואים את הבניין כדבר מובן מאליו או שמא כדבר הזקוק לנו בתור בונים ולא רק בתור יורשים?

לפני זמן מה כשדיברתי עם ילדי חוג "בר המצווה" שלנו על בניית המשכן, ילד אחד שאל אותי שאלה מבריקה: מהיכן לקחו בני ישראל את העץ כדי לבנות את המשכן?

מקור זהב המשכן, ברור לכולם. כבר כתוב בתורה שישראל יצא ממצרים 'ברכוש גדול' (בראשית טו, יד). מקור פרוכת המשכן גם הוא ברור לכולם. גם כתוב בתורה שיצאנו ממצרים ב-'מקנה כבד מאוד' (שמות יב, לח). אבל עצים? איפה היו עצים במדבר???

המדרש מספר לנו (תנחומא, תרומה) שיעקב אבינו נטע אותם.

בשעה שירד למצרים, אמר לבניו: בני, עתידים אתם להגאל מכאן, והקב"ה עתיד לומר לכם, משאתם נגאלין - שתעשו לו את המשכן! אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו, שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן, יהיו הארזים מתוקנים לכם מיד. עמדו ונטעו ועשו כן …

המדרש הוא נפלא. יעקב אבינו ידע שהוא עצמו ואפילו בניו לא יראו לעולם את המשכן. אבל בנייה, בתפיסה היהודית, אינה רק עניין של חול וטיח, של אבנים ולבנים....

בנייה הנה מפעל המקשר בין הדורות. הבנייה אינה מעשה כי אם תפיסת חיים, לדעת לחלום הלאה.

אפשר להגיד במבט ראשון שפרשת ויקהל היא רק תיאור כללי של אדריכלות ועיצוב הפנים של המשכן. אך להגדיר את המשכן רק כאוסף של עצים, מתכות ווילונות הוא אבסורד כמו לומר שספר תורה הוא אוסף של מאה מטרים של קלף וליטר וחצי של דיו...

פרשת ויקהל, הנה קריאה לעם ישראל לדורותיו על מנת שנוכל להבחין בין בנייה וחזון לסתם ירושה.