ראש השנה

שיחת השבוע - ראש השנה

עליה לצורך ירידה

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

לפני כמה ימים שוחחתי עם ידיד שלי על ההבדל שבין ימי הפסח והימים הנוראים. כשהאביב מגיע ופסח בא, מתחשק לנו להתחבר אל האדמה. לצאת לטבע. לכבוש ברגליים את הארץ. לצאת לפיקניקים וכו'. להבדיל, כשהסתיו מגיע וראש השנה בא, מתחשק לנו להתחבר אל השמים.

.

אלו הם ימים של רוחניות יתירה, וטוב לנו עם זה. אנו אף זקוקים לזה לפחות פעם בשנים עשר חודשים, על מנת שנוכל להטהר מכל ה-"זיהום" שספגנו במהלך השנה. ושיא הרוחניות, ונקישה על שער השמים הוא יום הכיפורים, היום בו כל יהודי הופך להיות מלאך ומתנתק מכל צורך גשמי.

.

יש בלשון העברית ביטוי די מוכר המדבר על "ירידה לצורך עלייה". הביטוי הזה מקורו בעולם החסידות. הירידה, כל ירידה אפשרית, לפעמים היא הכרחית לצורך העליה.

.

שיעבוד מצרים היה, לדוגמא, ירידה לצורך עלייה. ירדנו לשפל המדרגה על מנת לקבל את התורה על ההר ולעלות לקונסטלציה אחרת. בכל אופן ירידה, היא לפעמים מסוכנת. אדם בנפילה רוחנית, למשל, שוכח לחלוטין את התשוקה לעלייה רוחנית.

.

אבל גם עלייה היא מסוכנת, אולי עוד יותר...בן אדם בעלייה רוחנית מתמדת, עלול לשכוח לחלוטין את הארץ. לכן הייתי מגדיר את החוויה של "עשרת ימי התשובה" בביטוי דומה אבל הפוך: "עלייה לצורך ירידה". אולי בימים האלה נגיע לשערי השמיים. אבל הכוונה היא שנגיע לשם על מנת שנוכל לרדת לארץ ביתר שאת. "לא בשמים היא" (דברים ל, יב), אנו קוראים בפרשת ניצבים. "אל תשארו בשמים!", אומרת לנו התורה. השמים הם רק משכן ארעי. תגיעו אליהם רק על מנת לרדת...

.

בתחילת פרשת ויצא מופיע החלום המפורסם של יעקב.

.

"ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי א-להים עלים וירדים בו" (בראשית כח, יב). כבר חז"ל הבחינו בביטוי המוזר הזה. היינו מצפים שהתורה תגיד שהמלאכים "יורדים ועולים" לא "עולים ויורדים"! הם מתגוררים בשמים, לא בארץ!

.

אולי התורה רוצה ללמד אותנו שזאת הדרך הנכונה באלה הימים בהם אנו מתחפשים למלאכים: "לעלות ולרדת".

..

אברהם אבינו, עליו אנחנו קוראים בקריאות התורה בימים האלה, הוא הגשר המושלם בין שמים וארץ. הוא ידע לציית לשמים, בלי לשכוח את הארץ. להגיד "לך לך" פרושו לאמר "אברהם אבינו". הנסיון הראשון שלו החל עם "לך לך" מארצך, והנסיון האחרון שלו החל גם עם "לך לך" אל ארץ המוריה.

.

הביטוי "לך לך" מורכב משתי אותיות. הלמד שצווארה מגיע לשמים. והכף סופית שרגלה הארוכה עומדת על הארץ. אברהם הוא הגשר בין שני הקצוות הללו. "עלייה לצורך ירידה".

.

בדיחה ישנה מספרת ששרלוק הולמס ודר' ווטסון, צמד הבלשים המפורסם, יצאו לטיול בחיק הטבע. הם הדליקו מדורה, שתו קפה ועשו חיים. עם רדת החשכה, נכנסו לאוהל שהקימו ונרדמו. טרם האיר השחר, התעורר שרלוק הולמס בבהלה והעיר את דר' ווטסון.

"הרם את ראשך לשמיים ואמור לי מה אתה רואה?", הוא אמר. "אני רואה מיליוני כוכבים", ענה דר' ווטסון. "ומהי המשמעות?", שאל שרלוק הולמס.

. לאחר מחשבה עמוקה, השיב דר' ווטסון: "מבחינה אסטרולוגית המשמעות היא שלכל אדם מזל אחר לפי כוכבו, מבחינה אסטרונומית המשמעות היא שהיקום עצום בגודלו, מבחינה סטאטיסטית, קיימת הסתברות גבוהה שישנם עוד חיים ביקום ומבחינה מטאורולוגית, אגיד לך שמחר ירד פה גשם!".

. "ומה אתה רואה?", שאל אותו דר' ווטסון.

.

שרלוק הולמס החמיץ את פניו, ואמר: "רק דבר אחד אני רואה: "מבחינה מעשית גנבו לנו את האוהל".

.

אל תסתכל יותר מדי למעלה, מזהירה אותנו התורה. "לא בשמים היא". השמים הם משכן ארעי ולא דירת קבע. כאן למטה נדרשת מאיתנו תשומת הלב.

.

מי יתן וגם עלייתנו תהיה לצורך ירידה על מנת שתהיה לנו שנה פורייה ושנה של עשייה.