שבת שובה - יום הכיפורים

שיחת השבוע - שבת שובה (האזינו)

ביגרפיות וקורות חיים

..

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

אמר רבי כרוספדאי בשם רבי יוחנן:

שלושה ספרים נפתחים בראש השנה.

אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינוניים. של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים מיד לחיים.

של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים מיד למיתה.

ובינוניים תלויים ועומדים מראש השנה עד יום .הכיפורים.

זכו, כותבים אותם לחיים. לא זכו, כותבים אותם למיתה (ראש השנה טז:)

.

...

.

כשהוסמכתי לרבנות בשנת 1998 קיבלתי הרבה מתנות מחברים מורים ומתלמידים. סך הכל, היה זה אירוע משמח, ואנשים רואים אירועים מהסוג הזה כהזדמנות מצוינת למתנות.

.

קיבלתי מתנות גדולות, מתנות קטנות, מתנות זולות ומתנות יקרות. אך המתנה המיוחדת ביותר שקיבלתי היתה ספר "חידושי תורה", מתנה שקיבלתי מידידי מיכאל, כיום רב בקהילה היהודית בהונג קונג.

.

בהתחלה מאוד התרגשתי. ראיתי כריכה יפה, וכבר רציתי להגיע הביתה כדי להתחיל בקריאה. אבל כשפתחתי אותו, הייתי המום. הספר היה ריק...

"בעזרת השם", אמר לי מיכאל, "אתה תכתוב בחייך כמה חידושי תורה ודרשות...פשוט תשתמש בספר זה".

.

מאז כתבתי שם עשרות רעיונות לדרשות ודברי תורה ובלי שום ספק אני מרגיש היום, אחרי שבע שנים מאז שהוסמכתי לרבנות, שאותה מחברת ריקה היתה המתנה הכי ייחודית שקיבלתי לתחילת דרכי.

.

בעולם האומנויות יש סינדרום די מפורסם וכואב.

.

אדריכל, מעצב גרפי, מוסיקאי או סופר, בעת תחילת יצירתו, כשהדף הלבן מונח לפניו, נכנס למשבר יצירתי מסוים בן כמה דקות (או אפילו שעות) הנקרא "סנדרום הדף הלבן".

.

דומני שגם אנחנו מקבלים בעת לידתנו ספר, ספר ריק שעלינו למלא במהלך השנים. רק אנחנו יכולים לעשות מאותו הספר חלום, או סיוט, או שירה, או תפילה, או ברכה, או –חלילה- קללה.

.

מדי פעם, גם אנחנו נתקלים ב-"סנדרום הדף הלבן".

.

השבוע יסגר הפרק הנוכחי של סיפרנו, אותו פרק שכתבנו במהלך השנה...

הספר הוא עדיין שלנו, אך כבר לא תהיה לנו אפשרות למחוק ולתקן את טעויות הכתב והסגנון.

.

עוד כמה שעות ויסגרו הספרים למעלה, ובספרנו למטה נפתח דף חדש, ששוב עשוי להפוך לחלום, או לסיוט, או לשירה, או לתפילה, או לברכה או –חלילה- לקללה.

.

הבה נקח כמה שניות, ונחשוב על ההבדלים הקיימים בין ביוגרפיה לקורות חיים.

.

במה הם שונים?

.

קורות חיים יש להם תכלית שיווקית. יש שם, באיזו שהיא מידה, אסטרטגיה פירסומית.

.

אנחנו מנסים למכור את עצמנו...נציין שם רק אותם הפרטים המחמיאים לנו. אין אדם שיכתוב בקורות חייו, פיטורים, פשלות וכשלונות...

.

ביוגרפיה, להבדיל, מציגה הכל. הצלחות וכשלונות. היא מגלה גם את אותם הדברים שהיינו רוצים להסתיר.

.

קורות חיים הם מסמך סינטטי.

ביוגרפיה היא עבודה לעומק.

.

קורות חיים הם פרי ידינו ועבודתנו. ביוגרפיה, אמורה להיות יצירה אובייקטיבית, אם היא פרי ידיים זרות.

.

אולי היינו רוצים לכתוב בימים האלה את קורות חיינו. אבל ריבונו של עולם קורא היום את הביוגרפיה שלנו, על כל פרטיה ודקדוקיה, וכל עוד שערי השמים פתוחים, אפשר לתקן...

.

יום הכיפורים הוא היום הגדול והנורא, בו אנו עומדים מול המראה, ומתכוננים לכתוב את סוף פרק הביוגרפיה, ולתקן את המעוות, ברצינות, בקפדנות, ובכנות.

.

כי הביוגרפיות אינן משקרות...

ראש השנה

שיחת השבוע - ראש השנה

עליה לצורך ירידה

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

לפני כמה ימים שוחחתי עם ידיד שלי על ההבדל שבין ימי הפסח והימים הנוראים. כשהאביב מגיע ופסח בא, מתחשק לנו להתחבר אל האדמה. לצאת לטבע. לכבוש ברגליים את הארץ. לצאת לפיקניקים וכו'. להבדיל, כשהסתיו מגיע וראש השנה בא, מתחשק לנו להתחבר אל השמים.

.

אלו הם ימים של רוחניות יתירה, וטוב לנו עם זה. אנו אף זקוקים לזה לפחות פעם בשנים עשר חודשים, על מנת שנוכל להטהר מכל ה-"זיהום" שספגנו במהלך השנה. ושיא הרוחניות, ונקישה על שער השמים הוא יום הכיפורים, היום בו כל יהודי הופך להיות מלאך ומתנתק מכל צורך גשמי.

.

יש בלשון העברית ביטוי די מוכר המדבר על "ירידה לצורך עלייה". הביטוי הזה מקורו בעולם החסידות. הירידה, כל ירידה אפשרית, לפעמים היא הכרחית לצורך העליה.

.

שיעבוד מצרים היה, לדוגמא, ירידה לצורך עלייה. ירדנו לשפל המדרגה על מנת לקבל את התורה על ההר ולעלות לקונסטלציה אחרת. בכל אופן ירידה, היא לפעמים מסוכנת. אדם בנפילה רוחנית, למשל, שוכח לחלוטין את התשוקה לעלייה רוחנית.

.

אבל גם עלייה היא מסוכנת, אולי עוד יותר...בן אדם בעלייה רוחנית מתמדת, עלול לשכוח לחלוטין את הארץ. לכן הייתי מגדיר את החוויה של "עשרת ימי התשובה" בביטוי דומה אבל הפוך: "עלייה לצורך ירידה". אולי בימים האלה נגיע לשערי השמיים. אבל הכוונה היא שנגיע לשם על מנת שנוכל לרדת לארץ ביתר שאת. "לא בשמים היא" (דברים ל, יב), אנו קוראים בפרשת ניצבים. "אל תשארו בשמים!", אומרת לנו התורה. השמים הם רק משכן ארעי. תגיעו אליהם רק על מנת לרדת...

.

בתחילת פרשת ויצא מופיע החלום המפורסם של יעקב.

.

"ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי א-להים עלים וירדים בו" (בראשית כח, יב). כבר חז"ל הבחינו בביטוי המוזר הזה. היינו מצפים שהתורה תגיד שהמלאכים "יורדים ועולים" לא "עולים ויורדים"! הם מתגוררים בשמים, לא בארץ!

.

אולי התורה רוצה ללמד אותנו שזאת הדרך הנכונה באלה הימים בהם אנו מתחפשים למלאכים: "לעלות ולרדת".

..

אברהם אבינו, עליו אנחנו קוראים בקריאות התורה בימים האלה, הוא הגשר המושלם בין שמים וארץ. הוא ידע לציית לשמים, בלי לשכוח את הארץ. להגיד "לך לך" פרושו לאמר "אברהם אבינו". הנסיון הראשון שלו החל עם "לך לך" מארצך, והנסיון האחרון שלו החל גם עם "לך לך" אל ארץ המוריה.

.

הביטוי "לך לך" מורכב משתי אותיות. הלמד שצווארה מגיע לשמים. והכף סופית שרגלה הארוכה עומדת על הארץ. אברהם הוא הגשר בין שני הקצוות הללו. "עלייה לצורך ירידה".

.

בדיחה ישנה מספרת ששרלוק הולמס ודר' ווטסון, צמד הבלשים המפורסם, יצאו לטיול בחיק הטבע. הם הדליקו מדורה, שתו קפה ועשו חיים. עם רדת החשכה, נכנסו לאוהל שהקימו ונרדמו. טרם האיר השחר, התעורר שרלוק הולמס בבהלה והעיר את דר' ווטסון.

"הרם את ראשך לשמיים ואמור לי מה אתה רואה?", הוא אמר. "אני רואה מיליוני כוכבים", ענה דר' ווטסון. "ומהי המשמעות?", שאל שרלוק הולמס.

. לאחר מחשבה עמוקה, השיב דר' ווטסון: "מבחינה אסטרולוגית המשמעות היא שלכל אדם מזל אחר לפי כוכבו, מבחינה אסטרונומית המשמעות היא שהיקום עצום בגודלו, מבחינה סטאטיסטית, קיימת הסתברות גבוהה שישנם עוד חיים ביקום ומבחינה מטאורולוגית, אגיד לך שמחר ירד פה גשם!".

. "ומה אתה רואה?", שאל אותו דר' ווטסון.

.

שרלוק הולמס החמיץ את פניו, ואמר: "רק דבר אחד אני רואה: "מבחינה מעשית גנבו לנו את האוהל".

.

אל תסתכל יותר מדי למעלה, מזהירה אותנו התורה. "לא בשמים היא". השמים הם משכן ארעי ולא דירת קבע. כאן למטה נדרשת מאיתנו תשומת הלב.

.

מי יתן וגם עלייתנו תהיה לצורך ירידה על מנת שתהיה לנו שנה פורייה ושנה של עשייה.

נצבים-וילך

שיחת השבוע - פרשת נצבים-וילך

היינו שם

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

על טיסה אחת בדרכי לבואנוס איירס פגשתי פעם יהודי שחיבק אותי כאילו הכרתי אותו מימים ימימה. הסתכלתי עליו, והוא הבין מיד שחלה טעות.

.

"סליחה", אמרתי לו. "אני לא מכיר אותך".

.

פניו הסמיקו, אבל היהודי יצא מהמצב המביך בחכמה ואמר לי: "אולי הכרתי אותך במעמד הר סיני. כולנו היינו שם!".

.

תגובתו של אותו יהודי מוצאת סימוכין בפרשתנו, פרשת נצבים, בה מתואר חידוש הברית שנכרתה ארבעים שנה לפני כן למרגלות הר סיני.

.

"ולא איתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' א-להינו ואת אשר איננו פה עימנו היום" (דברים כט, יג-יד). ורש'י מבאר: "ואף עם דורות עתידין להיות".

.

התורה אומרת בעצם שכולנו היינו שם באותה מידה שכולנו יצאנו ממצרים וקיבלנו את התורה. יהודים במהלך הדורות נולדים וחיים בתוך תרבות הגורסת כי כולנו היינו עדים להתגלות, אפילו אלה שהצטרפו לדת היהודית במהלך הדורות. היה זה מאורע יחיד במינו, שאין לו אח ורע בהיסטוריה של המין האנושי, כשהעם היהודי כולו, מטף ועד זקן, זכה לפגוש את הא-להים. כל טענה אחרת על התגלות א-להית בתרבויות ובעמים אחרים מבוססת על אדם או על קבוצה מצומצמת שזכו בהתגלות הא-להית.

.

התפיסה הזאת היא מהפכנית ובלתי ניתנת להבנה על ידי עמים אחרים. שכננו ואותם אלה הדוגלים בטענות אנטי ציוניות, סבורים שאין לעם היהודי זכות על ארצנו עקב העובדה שרובנו איננו מצאצאי תושבי ארץ ישראל הקדומה.

.

"מקומכם ברוסיה, בפולין או ברומניה", אומרים בעיקר ליהודים ממוצא אשכנזי. לא מזמן צורר יהודי אחד אמר שהסכסוך במזרח התיכון יפתר כשנחזור למקומות הללו.

.

סוגייה הלכתית מאוד מעניינת דנה על אותה הנקודה. הרמב"ם נשאל פעם על ידי עובדיה הגר, שנולד למשפחה נוצרית ממוצא נורמנדי באיטליה, האם היה רשאי לברך ולומר: "א-להינו וא-לוהי אבותינו" או "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" או "אשר הבדילנו" או "אשר בחר בנו" וכו'.

.

תשובתו של הרמב"ם היתה חד משמעית. מי שמצטרף לעם היהודי, הוא יהודי לכל דבר, והוא מצטרף למורשת ישראל ולמעגל הדורות, גם אם מבחינה גנטית אינו שייך אליו. מי שלא היה שם, גם היה שם. מי שבחר להצטרף לעם ישראל, בחר להיות שותף למעמד הר סיני.

.

כולנו עמדנו על הר סיני.

כי הר סיני הוא לא רק מקום גיאוגרפי.

כי השתייכות לעם ישראל איננה כרוכה בבדיקת דנ"א.

כי תבוא

שיחת השבוע – פרשת כי תבוא

הכרת הטוב

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

מיליונר אחד יצא כמו בכל יום ממשרדו בסוף יום העבודה ומצא קבצן אחד שפנה אליו וביקש ממנו צדקה. "עשרה שקלים למען הא-ל", אמר הקבצן. "עוד מעט אני אלך לישון ועוד לא שתיתי כוס קפה...".

.

המיליונר הכניס את ידו לכיס, נתן לו שטר של מאה שקלים ואמר לו: "קח מאה, שתוכל לשתות לא קפה אחד, אלא עשר כוסות קפה".

למחרת, אותו קבצן שוב חיכה למיליונר בצאת יום עבודתו, ונתן לו אגרוף ישר בעין השמאלית.

.

"תגיד", אמר לו המיליונר, שמהר זיהה אותו. "השתגעת?! רק אתמול נתתי לך מאה שקלים שתוכל לישון עם קצת אוכל בבטן...ועכשיו אתה נותן לי אגרוף?".

.

אז אמר לו הקבצן: "ומי בכלל יכול לישון עם עשר כוסות קפה?!".

.

....

.

"תודה רבה" היא אחת המילים הראשונות שכל ילד (או אפילו כל עולה חדש) לומד. כמה פעמים שומע כל ילד את המשפט "תגיד תודה"? או..."נו...מה אומרים?". וכל הורה יודע שזה לא מספיק "לחשוב בלב". צריכים להגיד את זה.

.

אבל לדעת להגיד תודה ולהרגיש צורך להגיד תודה הם שני דברים שונים לחלוטין. להרגיש ולהביע תודה הם דברים קשים.

.

מצוות ביכורים, שאיתה אנו מתחילים את פרשת כי תבוא, מסמלת את הכרת הטוב. יהודי הזוכה לקיים מצווה זו, מביא את ביכורי פירותיו לבית המקדש בירושלים, שם הוא מוסרם לכהן, כשהוא מצרף לזה נאום תודה לה', על כל הטוב אשר נתן לו.

.

הנוסחה המקובלת, שדרכה אנו מביעים את תודתנו לקב"ה על כל הטובה שגמל לנו, נקראת "מקרא ביכורים" והיא הפתיחה לפרשה. "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, אשר נתתה לי ה'" (דברים כו, י).

.

הבעת התודה הוא ערך מרכזי במסורת היהודית ואביא כמה דוגמאות.

.

דבר ראשון: המילה הראשונה שכל יהודי אמור להגיד כשהוא מתעורר בבוקר היא המילה: מודה (אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך).

.

דבר שני: עלינו לזכור תמיד מה פירוש המילה "יהודי". המילה "יהודי" באה מהמילה "הודיה". כשיהודה נולד, לאה אימו אמרה: "הפעם אודה את ה'" (בראשית כט, לה). מצופה מאיתנו שנדע להביע תודה.

.

שלישית: כתוב במדרש: "לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל כל תפילות בטלות ההודאה אינה בטלה" (ויקרא רבה ט).

.

הכרת הטוב ואמירת התודה נקבעו על ידי חז"ל כמרכיב מרכזי בסדר היום: לא רק "מודה אני", אלא גם ברכת "מודים" בשלש תפילות היום , ו-"נודה לך" בברכת המזון. אמירת תודה מוציאה את האדם מהתחושה שהכל מגיע לו.

.

ישנם המסתובבים בעולם בתחושה שהעולם תמיד נמצא ביתרת חובה כלפיהם. לכן כל דבר שהם מקבלים מגיע להם ואין להם כל צורך בהכרת הטוב על מה שהם מקבלים.

.

דוגמא רביעית ואחרונה:

.

בסוף כל תפילת עמידה יש לנו, כפי שכבר אמרתי, את ברכת "מודים". בחזרת הש"ץ, כשהחזן אומר מודים הקהל אומר בלחש את מה שנקרא "מודים דרבנן". מודים דרבנן היא תפילה שנתקנה על ידי חכמינו, כמו שבעצם נתקנו כל הברכות (גם המודים שאומר החזן הוא באותה מידה "דרבנן").

.

אז למה יש צורך להודיה כפולה? למה אין אנו אומרים בלחש נוסחה שנייה ליתר ברכות העמידה.

.

אומר ר' דוד אבודרהם בפירושו לסידור ששליח יכול להוציא אותנו מידי חובה בכל ברכות העמידה, בברכת הרפואה, בברכת הפרנסה וכו', אך ישנו דבר אחד ששליח אינו יכול לעשות בשמנו, אף אחד איננו יכול להגיד את זה במקומנו, והדבר הזה היא אמירת "תודה".

.

שם יפוי הכח שבידי השליח ציבור אינו תקף יותר.