יום שני, דצמבר 25, 2006

ויגש

שיחת השבוע - פרשת ויגש

גלות מסוכנת

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

כשגרתי בארגנטינה, היו לי תמיד שתי בקשות: לא רציתי שיהודי יהיה דמות מפתח במשרד האוצר. וגם –להבדיל- לא שמאמן הנבחרת הלאומית לכדורגל יהיה יהודי. יהודים בתפקידים בכירים מהווים תמיד איזו שהיא סכנה פוטנציאלית לקהילה היהודית המקומית.

.

הבה נחשוב על יוסף. בתום קריירה של פותר חלומות בבית הכלא, גם יוסף העברי נבחר כמשנה למלך מצרים. הוא היה דמות מפתח באימפריה. פרעה מלך מצרים העריך אותו והוא הוכיח את עצמו, כי הציל את מצרים בשנות הרעב.

.

אבל אהבתו של פרעה, היתה בגדר "אהבה התלויה בדבר". הוא לא אהב את יוסף "האיש".

בודאי שהוא לא אהב את יוסף "העברי". הוא אהב את יוסף "פותר החלומות" כי הוא היה פונקציונלי לאימפריה.

.

נדיבותו של פרעה כלפי יוסף ואחיו מבוססת על העובדה שהוא זקוק לאותו יהודי בארמון. והוכחה לדבר תבוא בתחילת ספר שמות. לאחר מות יוסף, כשיקום מלך חדש "אשר לא ידע את יוסף", אותה החסינות תיעלם.

.

אך לא הפרעה החדש יהיה האחראי היחיד לשעבוד בני ישראל במצרים. בני ישראל השתקעו במצרים ומהר מאוד החלו להרגיש שזהו ביתם.

.

ר' אפרים מלונטשיץ, בעל ה-"כלי יקר" רואה רמז לדבר בפסוק האחרון בפרשתנו: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד" (בראשית מז, כז).

.

כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר, כי הקב"ה גזר עליהם "כי גר יהיה זרעך", והמה ביקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גרות...הפסוק מאשימם על ישיבה זו שבקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה "לגור בארץ באנו"? מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שמה אלא לגור כמדייר בי דיירא (תושבים ארעים) ועכשיו חזרו מדבריהם. וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה...

.

הסיפור הזה חזר על עצמו כמה פעמים בהסטוריה. במצרים לפני השעבוד הנורא. בספרד לפני הגירוש. בגרמניה לפני השואה.

.

יהודים שכחו משום מה שהיו בגלות.

.

זהו גם הרושם שאני מקבל בכל פעם שאני נוסע לארה"ב. יהודים באמריקה חיים עם תחושה דומה.ונכון שלא נשקפת להם באמריקה סכנה מיידית...אך יש דבר מה שגוי במחשבה זאת.

.

לכן כשקרובי משפחה מתקשרים אלי מחו"ל, בימים קשים של התראות, פיגועים ואיומים גרעיניים שואלים אותי האם אני מוטרד, תשובתי היא שבאלפיים השנים האחרונות לא היה ליהודים מקום בטוח יותר להתגורר בו מהמקום בו אני מתגורר כיום.

.

ה"חפץ חיים" מביא רעיון יפה:

. במוצאי שבת אנחנו אומרים בהבדלה: "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים".

.

על מי הטיל הקב"ה להבדיל בין קודש לחול?

עלינו, על עם ישראל.

. על מי הטיל הקב"ה להבדיל בין אור לחושך? את זה קיבל הקב"ה על עצמו: "ויבדל אלהים בין האור ובין החושך".

.

על מי הטיל הקב"ה להבדיל בין ישראל לעמים? מי צריך לדאוג לבצע הבדלה זו?
.

אומר ה"חפץ חיים": את זה הטיל הקב"ה על העמים!

.

בכל פעם שרוצים יהודים להשתקע בין אומות העולם, תפקידם של הגויים הוא להבדילם, ואת זאת הם עושים בנאמנות!

.

לא הייתה זו רק אשמתו של פרעה.

.

דרשות קודמות

.

ויגש תשס"ו – ברית נצחית

יום רביעי, דצמבר 20, 2006

מקץ

שיחת השבוע - פרשת מקץ (חנוכה)

הגיבור האלמוני

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

אמנם פסח הוא החג של ארבע הקושיות אבל חג החנוכה זכה בקושיה משלו: קושיה מפורסמת הנקראת "קושיית ה-"בית יוסף" ונראית פשוטה לכאורה...

.

חנוכה הוא חג בן שמונה ימים לזכר נס פך השמן, שהיה אמור להספיק ליום אחד ודלק שמונה ימים. אבל לפי זה, הנס התרחש רק במהלך שבעה ימים כי עבור היום הראשון הייתה כמות שמן מספקת. ישנו, כביכול, נר אחד שדלק באופן טבעי ואינו מסמל נס כל שהוא!

. אם כך...למה התקינו הדלקת נרות חנוכה לשמונה ימים? אולי חנוכה היה צריך להיות חג בן שבעה ימים ולא בן שמונה?

. לקושיה זו ניתנו פתרונות רבים, ואי אפשר, כמובן, לסקור את כולם. ה-"בית יוסף" עצמו מביא בספרו שלוש תשובות:

..

. את הפך האחד חילקו לשמונה חלקים עבור שמונה ימים. הנס ארע כיוון שכל חלק קטן 1/8 מהפך האחד הספיק לדלוק יום שלם.

.

. בלילה הראשון מילאו את המנורה עם כל השמן שהיה בפך. הנס ארע ביום הראשון לאחר שהמנורה שדלקה כל הלילה התמלאה המנורה שוב בשמן, וכך בכל לילה.

.

. כל לילה, מיד כשמילאו את המנורה בשמן התמלא הפך שוב.

.

(כדאי לציין, שעל פי שתי התשובות האחרונות, הקושיה תהיה אז לגבי היום השמיני, בו היה מספיק שמן כדי להדליק את המנורה, וככל הנראה אין שם נס כל שהוא).

.

אחת התשובות המבריקות ביותר ששמעתי בנדון, הנה חידוש מאת הרב שמואל אביגדור הכהן ז"ל. הוא טוען שאותו הנר הוא לכבודו של אותו כוהן גדול שלא התייאש בזמן חילול המקדש על ידי היוונים, והסתיר את אותו פך השמן בתקווה מלאה שיום יבוא והמקדש יחנך מחדש.

.

ה-"קוקטייל" הזה בין חזון, תקווה, ואמונה שהיו באותו איש הוו נס בפני עצמו. מגיע לו נר נוסף...

.

לא מעט אנשים חושבים שהמילים "חלום" ו-"חזון" הנן מילים נרדפות. אך אין זה כך לחלוטין. לחלום ולהיות בעל חזון, אין זה בהכרח אותו דבר.

.

יוסף חולם בתחילת פרשת וישב ובונה את כל עולמו (לפחות את אותם הפרטים שהיו בשליטתו) מסביב לחזונו. פרעה, להבדיל, גם חולם. אך הוא מתעורר, וחוזר וישן והוא ממשיך לחלום...

.

גם הוא חולם, כולנו חולמים. אך אינו יודע מה לעשות עם חלומו. הוא צריך שמי שהוא יבוא ויגיד לו מה לעשות.

.

לגבי יוסף המצב הוא שונה. התורה מתארת אותו באמצעות שתי מילים שונות. הוא "חכם" והוא "נבון". גם אלה אינן מילים נרדפות. חכם הוא אותו אדם המסוגל למצוא תשובה לכל שאלה. הנהלת אימפריה כמו האימפריה המצרית באותן שנות הרעב, דורשת המון חכמה. גם בעל חלום יכול להיות אדם חכם. אבל ה-"תבונה" היא דבר אחר. אדם נבון הוא אדם שעושה את הניתוח הנכון, אבל גם יודע לבצע נכון! נכון שיוסף היה חכם. אבל היתה זו תבונתו ולא רק חכמתו שהצילה את מצרים.

.

באותה מידה ניתן להגיד שזה נכון שהיה נס בחנוכה, אבל אותו הנס לא נוצר "יש מאין". מאחורי אותו נס נמצא הגיבור האלמוני של חג החנוכה: אותו כהן גדול, שמן הסתם גם חלם שיום יבוא והיוונים יגורשו מהבית יחד עם כל אליליהם. אבל הוא גם ידע לשמור ולהסתיר את אותו פך השמן, על מנת שאחרים שיבואו אחריו ויחנכו וידליקו מחדש את המנורה בעת חנוכת בית.

.

זה ההבדל בין בעל חלום ובעל חזון.

.

דרשות קודמות

.

מקץ תשס"ה – גוף ורוח

יום שני, דצמבר 11, 2006

וישב

שיחת השבוע – פרשת וישב

אבות ובנים

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

/.

"אלה תולדות יעקב, יוסף" (בראשית לז, ב).

.

פרשת וישב, רומזת כבר בפסוק השני על ההשלכות הרבות שיש לחינוך ילדים. מבנה הפסוק עצמו יוצר אווירה של ילד ההולך בעקבות האב.

.

בספר הזוהר נאמר ששלושת האבות עומדים כנגד שלושת הרגלים:

.

חג פסח עומד כנגד אברהם (אשר אמר לאשתו ]בראשית יח, ו ["לושי ועשי עוגות"). חג השבועות כנגד יצחק (שבו נשמע קול השופר מקרנו של אותו האיל שהוקרב תחת יצחק בסיפור העקדה); וחג הסוכות הוא כנגד יעקב (שבו נאמר]בראשית לג, יז [ "ולמקנהו עשה סוכות"). הזוהר מוסיף, שחג שמיני עצרת הוא כנגד יוסף, כי כשם ששמיני עצרת הוא המשכו של חג הסוכות, כך יוסף הוא המשכו הטבעי של יעקב אבינו.

.

כבר חז"ל עומדים על הדמיון הרב שיש בין יעקב אבינו לבנו יוסף.

.

אולי, היינו מצפים שהתורה תגיד: "אלה תולדות יעקב, ראובן", שהיה בנו הבכור. אבל התורה מעידה על חותמו של יעקב על לבו של יוסף, בן יעקב ורחל.

.

יוסף דומה ליעקב, לא רק באירועים שארעו לו, אלא גם במידותיו.

.

"מה יעקב נולד מהול, אף יוסף נולד מהול. מה זה היתה אמו עקרה, אף זה היתה אמו עקרה. מה זה נתקשית אמו מצער עיבורה, אף זה נתקשית אמו בשעת הלידה. מה זה ילדה אמו שנים, אף זה ילדה אמו שנים. מה זה אחיו מבקש להרגו, אף זה אחיו מבקשים להרגו".

.

והרשימה היא עוד יותר ארוכה.

.

"זה נשא אשה בחוצה לארץ, וזה נשא אשה בחוצה לארץ. זה הוליד בנים בחוצה לארץ, וזה הוליד בנים בחוצה לארץ. זה נתגדל על ידי חלום, וזה נתגדל על ידי חלום. זה ירד למצרים, וזה ירד למצרים. זה נחנט, וזה נחנט. זה עלו עצמותיו (ממצרים), וזה עלו עצמותיו" (במדבר רבה יד, ה).

.

כשאני קורא את המדרש הזה, אני חושב עלי ועל אבי. פעמים רבות שאלתי את עצמי האם אבי השפיע עלי בדרכי כיהודי שומר מסורת בכלל וכרב בפרט.

.

אבי הוא יהודי חילוני. כמעט ואין לי זכרונות ילדות על ביקורים בבית הכנסת. ולא על אוכל כשר בבית. ולא על שמירת שבת.

.

עד לפני כמה שנים חשבתי שהשפעתו היתה אפסית. למדתי ממנו להיות אדם ישר, לאהוב ספרים...ירשתי ממנו את חוש ההומור.

.

אך לפני כמה שבועות נזכרתי במעשה שהיה, בהיותי בכיתה ד', בבית הספר היהודי בארגנטינה.

.

העלנו לנו הצגה של ריקודים לקראת סוף השנה, והריקוד שלנו היה בנוסח חסידי. המורה בקשה מאיתנו שנביא מהבית מכנסיים שחורים, חולצות לבנות וטליתות לתחפושת.

.

הייתי הילד היחד בכל הכיתה שלא הביא טלית. אבא שלי (שעד אז, לא ראיתי אותו מעולם לובש טלית) אמר לי שטלית אינה תחפושת וביקש מסבתא שלי שתתפור עבורי טלית לבנה מאולתרת. בכיתי כתינוק וניסיתי לשכנע את אבי שאני אהיה היחיד בכל הכיתה בלי טלית אמיתית, אך לא הצלחתי.

.

רק היום, אחרי כמעט שלושים שנה , אני מצליח לתפוס עד כמה אותה ההבחנה הקטנטנה בין קודש לחול, בין טלית מאולתרת לטלית אמיתית, הותירה את רישומה בליבי.

.

לא מעט אנשים, עם ילדים מבוגרים, ניגשים אלי ואומרים: "אתה יודע, הרב, הזמן הוכיח שלא טעיתי בחינוך ילדיי".

.

ישנו סיפור נפלא אודות מלח זקן שהפסיק לעשן כשראה שהתוכי שלו התחיל להשתעל כמטורף. מיד חשב שאלה היו סימפטומים של דלקת ראות כתוצאה מעשן מקטרתו.

.

אז לקח המלח את התוכי המסכן לוטרינר שבדק אותו בקפדנות. בסוף התהליך התברר שמצבו הבריאותי של התוכי היה תקין.

.

"אל תדאג", אמר הוטרינר למלח. "הוא בסדר גמור...הוא רק למד לחקות את השיעול שלך!".

.

...

.

"אלה תולדות יעקב...יוסף".

.

זה טבעו של אדם.

לטוב ולרע, בנים מחקים את ההורים.

.

כנאמר בפתגם המפורסם: "הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך ילדים".

.

דרשות קודמות

.

וישב תשס"ו - גבורה אמיתית

יום שני, דצמבר 04, 2006

וישלח

שיחת השבוע – פרשת וישלח

סליחת האמיצים

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

השורש "ס.ל.ח" מופיע ארבעים ושש פעמים בתנ"ך. כמה מהפסוקים בהם השורש הזה מופיע, מוכרים לנו מהליטורגיה של הימים הנוראים: "וסלחת לעוננו ולחטאתנו" (שמות לד, ט) או "סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך" (במדבר יד, יט) או "ויאמר ה' סלחתי כדבריך" (במדבר יד, כ).

.

ניתן להגיד, בלי שיהיה יוצא מן הכלל אחד, שהשורש "ס.ל.ח" תמיד מופיע בהקשר א-להי. אין בתנ"ך בני אדם הסולחים. הסליחה הינה תכונה א-להית בלעדית.

. .

מתוך אותן ארבעים ושש פעמים שהשורש "ס.ל.ח" מופיע בתנ"ך, אין אפילו פעם אחת שהפועל הזה מופיע בספר בראשית. ובכל אופן, ספר בראשית כולל שני סיפורי סליחה מהמפורסמים ביותר במקרא: סיפור יוסף ואחיו, ובפרשתנו המפגש המרגש בין יעקב ועשו לאחר פרידה של עשרים שנה.

.

ניתן ללמוד משני הסיפורים הללו על טיבעה של הסליחה האנושית, וגם על משחק הכוחות הקיים בין הפוגעים והנפגעים ובין הסולחים והנסלחים.

.

קיימת מחלוקת מפורסמת בקרב חז"ל על המפגש בין יעקב ועשו בפרשתנו המובאת על ידי רש"י.

.

כתוב: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפל על צוארו וישקהו, ויבכו" (בראשית לג, ד) ועל אחת מאותיותיה של המילה "וישקהו" מופיעה נקודה קטנה.

.

ואומר רש"י: יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר רבי שמעון בן יוחאי: הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" (רש"י לבראשית, לג, ד).

.

המחלוקת היא על רגשותיו של עשו. האם באמת נשק אותו בכנות? האם הצליח לסלוח לו גם בליבו?

.

יש לי נטייה להאמין בכנותו של עשו. הסליחה אינה נשקם של החלשים, זהו נשקם של האמיצים. כשאין פחד, אז הסליחה תבוא בקלות. כשיש פחד, אין סליחה...

. ובאופן די פרדוקסלי, העומס הכבד הזה שהיה לפני הסליחה נעלם רק מקרב הסולחים ולא מקרב הנסלחים, כי הנסלחים נותרים מלאי חרדה ופחד.

.

יעקב רוצה פיוס ולא מעבר לזה. עשו מציע לו להמשיך את דרכם ביחד, ויעקב מתחמק מההצעה. עשו סלח ליעקב, אבל בלב יעקב, עשו עודו עשו.

.

גם אצל יוסף הסיפור הוא דומה. יוסף סולח ופותח דף חדש. אבל האחים של יוסף שומרים את הטינה בליבם, והם בטוחים שיוסף "יזרוק אותם לכלבים" לאחר מות יעקב.

.

איני יודע מה היה קורה לו יוסף היה נפגש עם אחיו בהיותו עדיין בתוך הבור. קשה גם לדעת מה היה קורה עם עשו לו היה נפגש עם יעקב לבד, בלי משפחה, בלי חיילים, ומלווה על ידי כלב עלוב...

.

ייתכן מאוד שהסיפור היה שונה לחלוטין. אך לחזקים אין בעיה לסלוח.

.

מי החזק ומי החלש בסיפורים הללו? מי האמיץ ומי הגיבור? הפוגע או הנפגע? הסולח או הנסלח?

.

כתוב במסכת אבות: איזהו גיבור: הכובש את יצרו. ואבות דר' נתן (נוסח א' כג) מוסיף אלטרנטיבה שונה: "גיבור (אמיתי) הוא מי שעושה שונאו אוהבו...

.

דרשות קודמות

.

וישלח תשס"ו – מאבק מצפוני