ויקרא

שיחת השבוע - פרשת ויקרא

עקבות משה

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

בשנת 1997, ביקרתי ב-'מכון שוקן', ואחזתי בידיי כתב יד עתיק מאוד של הסידור מהמאה חמש עשרה. איכות כתב היד היתה מעולה. הצלחנו לקרוא את קריאת שמע וברכותיה, ואת העמידה וכמעט את כל חלקי התפילה...חוץ מדף אחד שהיה שחור ונראה שרוף. שאלנו את פרופ' שמואל גליק, מנהל המכון, על פשר הדבר והוא ענה לנו שבאותו דף שחור הופיע 'סדר ההבדלה'. היהודים שקראו מאותו הסידור בזמן ההבדלה החזיקו את הנר מעל אותו דף והשעווה הרותחת עשתה את שלה וקלקלה את הסידור.

.

גם בעל כורחנו, עקבותינו נמצאים בספרים שלנו. אפשר לקחת 'הגדה לפסח', להריח אותה ולהזכר בתפריט של השנה שעברה. מי לא ראה פעם כתמים של מרק סבתא בהגדה? עקבות החוויות שלנו תמיד נשארות על הדף.

.

אפילו אם ניקח סידור מהצד, נוכל לדעת איזה דפים נפתחו יותר פעמים במהלך השנים, תמיד יופיע פס בצבע צהוב-חום ודפים אחדים בולטים יותר מאחרים.

.

גם בפרשתנו, פרשת ויקרא, קיימת תופעה דומה. מיד עם תחילתה, במילה הראשונה של הפרשה, נבחין באות 'א' זעירה במילה "ויקרא". אותה "א" קטנה שבתחילת פרשת ויקרא היא סימן לכך שגם משה השאיר את עקבותיו בתורה.

.

מדוע אני מספר לכם על כך?

.

התורה מספרת לנו שכשמשה ירד מהר סיני לתת את התורה לישראל 'קרן עור פניו', פירוש הדבר שעור פניו זהר ויצאו ממנו קרני אור.

.

ולמה?

.

כשהגיע לתחילת הספר השלישי ושמע מא-להים את המילה 'ויקרא' הוא לא כל כך התלהב. אומר בעל הטורים שמשה לא רצה לכתוב את המילה "ויקרא", אלא את המילה "ויקר", כדרך שנאמר בבלעם, כאילו לא נראה לו ה' לו אלא במקרה. לבסוף הקב"ה ומשה הגיעו לפשרה, ומשה כתב א' זעירה. את אותו דיו שנשתייר בקולמוס, משה העבירו על ראשו ומשם הוא קיבל את קרני ההוד.

.

ולמה דווקא משה הרגיש אי נוחות כלפי האות 'א'? כי ה-'א' היא האות הראשונה של המילה 'אני', היא האות של האגו. משה הצנוע, החליט להקטין דווקא את ה-'א'. הוא לא ראה את עצמו כ-'א' גדולה, אלא רק כ-'א' זעירה. אלה הם עקבותיו של משה הענו הרשומים בתורה. אותה ה-'א' הזעירה היא חתימתו של הנביא.

כי תשא - פרה

שיחת השבוע - פרשת כי תשא - שבת פרה

החלטות עם השלכות רבות

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

אם נסתכל בכל חומש על חלוקת העליות בפרשת כי תשא, נבחין מהר שקיים שם חוסר פרופורציה מאוד בולט. שתי העליות הראשונות תופסות כמעט שישים אחוזים מכמות הפסוקים שבפרשה בעוד שחמשת העליות הנוספות הן מאוד קצרות לעומתן. הרושם שנותר לאחר קריאת הפרשה, הוא שחכמי בבל בעת שחילקו את הפרשה לשבע עליות, עשו מלאכת מחשבת, ועל ידי החלוקה העבירו מסר תורני עמוק.

.

מדוע?

.

ככל הנראה הם רצו שרק בני לוי יקראו את העליה השניה, כי פשוט מגיע להם. אין אדם בישראל יותר ראוי לקריאת אותה עליה אלא בן לוי והסיבה לכך היא פשוטה. לפני אלפי שנים, כשמשה רבנו ירד מההר, ראה את עגל הזהב וצעק 'מי לה' אלי!' (שמות לב, כו). הסבא של הסבא של אותו לוי שיעלה לתורה בשבת הקרובה שמע אותו והלך לידו, ואילו הסבא של הסבא שלי לא שמע אותו והמשיך את הריקוד מסביב לעגל.

.

בני שבט לוי החליטו החלטה עקרונית לפני אלפי שנים לעמוד ליד משה למען האמונה בא-ל והיום מאות דורות לאחר מכן עדיין יש לאותה ההחלטה השלכות: רק לוי זכאי לעלות לתורה בעת קריאת מעשה העגל.

...

אין בחיים סתם החלטות. כל החלטה, כל בחירה, כל יוזמה, עלולה להיות בעלת השלכות רבות גם במהלך הדורות. ואני לא מדבר רק על כהנים ולויים. אני מדבר גם עלינו.

.

אני זוכר את אחד מהימים הכי עצובים בחיי. הייתי בן 12 כשההורים שלי החליט שאותו בית ספר תיכון שאני בחרתי, ובו אמורים היו ללמוד כל חבריי לכיתה לא היה בית ספר עבורי.

מאז גיל 8 רציתי להיות אדריכל. ובאותו בית ספר היה מסלול לאדריכלות. אבא שלי, מטעמים שעוד לא הצלחתי להבין, החליט שהעתידי יהיה בבית ספר יהודי במרכז בואנוס איירס בו תשעים אחוז מהתלמידים היו בעצם תלמידות.

.

בכיתי כל הלילה. לא הכרתי שם אף אחד, החברים שלי ילעגו לי על כך שאני הולך לבית ספר של בנות. והכי חשוב: אני רציתי להיות אדריכל, לא ללמוד תורה!

.

רק היום, בגיל 36, אני מבין עד כמה ההחלטה הזאת של הוריי היתה מוצדקת, וכמה השלכות היו לאותה החלטה על חיי. אילולא ההחלטה הזאת, ייתכן מאוד שהיום הייתי אדריכל יהודי מתבולל (ומובטל!) הנוהג מונית ברחובות בואנוס איירס (אדריכלים בארגנטינה נוהגים מוניות בעקבות האבטלה הגדולה). אילולא הבחירה הזאת של הוריי, בשבת הבאה, בשעה 5 לפנות בוקר, הייתי מסיים את משמרת הלילה שלי עם המונית. אבל זה לא יהיה כך. הוריי בחרו את אותו בית ספר יהודי בשבילי, ובשבת הבאה אני אעמוד בבית הכנסת שלי באשקלון ואשא דבר תורה על פרשת כי תשא...

.

פשוט כי ישנן החלטות בחיים שהן בעלות השלכות רבות.

תצוה - זכור

שיחת השבוע - פרשת תצוה - שבת זכור

התעמלות נפשית

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל-הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא א-להים. והיה בהניח ה' א-להיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' א-להיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח (דברים כה יז-יט).

.

לכאורה, קיימת סתירה פנימית בתוך פרשת עמלק שבספר דברים. מחד אנו מצווים למחות את זכר עמלק מתחת לשמים. מאידך, אנו מצווים לזכור את מה שהוא עשה בדרך צאתנו ממצרים. אם נמחה, כיצד נזכור? אם נזכור, כיצד נמחה?

.

למרות זאת, ידוע לנו שבאותה הפרשה כלולות שתי מצוות שונות לחלוטין. הראשונה היא מחיית זכר עמלק מתחת השמים שפרושה הכחדת פיזית של כל שריד מצאצאי העם הזה. השנייה היא הזכירה עצמה, מצווה המתקיימת כל שנה דרך קריאת פרשה זאת השבוע בשבת "זכור".

.

אך בכל אופן, המצווה הראשונה כבר הוגדרה מזמן כמצווה שאין ביכולתנו לקיים אותה בימנו. מעבר לסוגיה המוסרית הכרוכה במצווה זו עקב הדרישה להשמיד עם שלם, כבר המשנה מעידה במסכת ידים ("עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות") שאין בכלל אפשרות לזהות את עמלק ולכן אין אפשרות כלל להשמיד אותו.

.

אז כיצד ניתן לקיים מצווה זאת היום? אי אפשר.

.

בכל אופן קיימים מנהגים רבים הקשורים לאותה המצווה בדרכים שונות. כשלמדתי לפני עשר שנים בקורס לסופרי סת"ם בירושלים, והגענו לשיעור המיועד למחיקות, המורה כתב על פיסת קלף את המילה "עמלק" ולימד אותנו למחוק עליה. הוא טען שגם כך הוא למד את סודות המחיקה. גם מנהג הרעשנים באמירת המילה "המן" בקריאת המגילה בפורים קשור באיזו שהוא אופן לאותה מצווה של מחיית זכר עמלק. ידוע לנו על פי "ספר המנהיג" (פרובנס, המאה ה-יב) שילדים בצרפת ובפרובנס נהגו לכתוב את המילה "המן" (מצאצאי עמלק) על חלוקי הנחל ומקישים את האבנים זו עם זו בעת קריאת שמו במגילה על מנת למחוק אותו תוך כדי ההקשה. גם הביטוי "ימח שמו" שנאמר אחרי הזכרת שמם של צוררי ישראל מקורו באותה המצווה.

.

אך השבת, הדגש הוא בזכירה ולא במחייה.

.

המילה 'זכור' היא עד כדי כך מרכזית במסורת היהודית שקיים בה מנהג עמוק משמעות הגורם לנו להפעיל את כח הזכירה אחרי כל תפילת בוקר. ראוי לכל אדם מישראל להגיד, תוך כדי הקריאה בפסוקי התורה המתאימים, שש זכירות כל יום: זכירת יציאת מצרים, זכירת מעמד הר סיני, זכירת מחיית עמלק ומחייתו, זכירת מה שהקציפו אבותינו להקב"ה במדבר, זכירת מעשה מרים וזכירת השבת.

.

למה זה כל כך חשוב? למה המילה "זכור" מופיעה כל כך הרבה פעמים? למה יש לנו כל כך הרבה מצוות הקשורות לזיכרון? פשוט כי המח הוא כמו כל שריר אחר בגופנו ויש צורך לאמן אותו על מנת לשמור עליו. כל המצוות האלה משמשות כ-'מכון כושר נפשי' המפתח את זכרוננו.

.

מכוניות צריכות דלק כדי לנסוע. צמחים צריכים מים כדי לצמוח. מכשירי אלקטרוניקה צריכים חשמל כדי לפעול. והעמים צריכים את כח הזכירה כדי לשרוד.

.

השבת היא שבת של התעמלות נפשית.