יום שלישי, ינואר 03, 2006

ויגש

שיחת השבוע - פרשת ויגש

ברית נצחית

.

סכסוכים בין אחים הם דבר אופייני במקרא ובמיוחד בספר בראשית. מדובר בלי שום ספק על אחת ממערכות היחסים היותר מורכבות ובעיתיות הקיימות במסגרת המשפחה. וניתן להגיד שזה דבר הגיוני. אחים נאלצים להתחרות על אהבתם ותשומת ליבם של הוריהם וסביר להניח שיהיו חיכוכים בשלב כלשהוא.

,

כבר המדרש (תנחומא וורשא, פרשת שמות) מעיד על מורכבות יחסים אלו על סמך אותו פסוק בשיר השירים האומר "מי יתנך כאח לי" (שיר השירים ח, א). ישראל אומרין לפני הקב"ה 'מי יתנך כאח לי'. את מוצא כל האחים שונאים זה לזה קין שונא להבל...ישמעאל שונא ליצחק...עשו שונא ליעקב...השבטים שנאו ליוסף...ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה? כמשה ואהרן, שנאמר 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד' (תהלים קלג).

.

אבל תקדים ליחסים הרצויים בין אחים ניתן למצוא כבר בספר בראשית בתאור היחסים שבין יהודה ובנימין. יש אפילו מקום להגיד שבספר בראשית קיימת איזו שהיא סגירת מעגל בנדון. יחסים בעיתיים בין אחים החלו באותה פליטת הפה המיותרת של קין כאשר אמר "השומר אחי אנכי?" (בראשית ד, ט) לאחר רצח אחיו. המעגל נסגר לפני שבוע, בפרשת מקץ. אותו יהודה שבתחילת פרשת "וישב" מציע למכור את אחיו יוסף לישמעאלים, הוא שערב לאחיו בנימין. "אנכי אערבנו מידי תבקשנו" (בראשית מג, ט), אותם הדברים שאמר לפני אביו בפרשת מקץ, נשמעים כהיפוכם של דברי קין בפרשת "בראשית".

.

בתחילת פרשת "ויגש" אנחנו רואים אדם המסתכן עבור אחיו בפעם הראשונה בתורה. בנימין נשבה על ידי יוסף ויהודה מוכן אפילו למלחמה, כפי שצוין על ידי ר' יהודה במדרש (בראשית רבה צג, ו). יהודה לוקח סיכון. הוא עלול לסיים את חייו בתוך אותו בור שממנו עלה יוסף, אבל הוא יקיים את הבטחתו לאביו ויחזיר את בנו אליו. הוא לא יתן לבנימין להשאר במצרים...

.

באותה שעה, יהודה ובנימין כרתו ברית נצח. הם אותם השבטים שהרכיבו את ממלכת יהודה, ואותם אלה ששרדו את החורבן והגלות. אנחנו צאצאיהם של אותה ברית מחויבות הדדית שנכרתה בין שני אחים בפעם הראשונה מאז בריאת העולם.

.

וכשהקב"ה חיפש לו מקום להשרות את שכינתו בתוכו מצא לנכון לבחור באותו מקום בו שכנו האחים. על גבול הנחלות של שבט יהודה ושבט בנימין נבנה בית המקדש.

..

מן המעיין...

.

וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים (בראשית מה, ח) אברהם יהושע השיל מאפטא היה אומר: פעם עמלתי וביקשתי להיות מושל על כל העולם ולא עלה בידי. הורדתי משאיפותי וביקשתי להיות מושל על מדינה אחת, וגם לכך לא הגעתי. התחלתי להיות מושל על עירי, ונכשלתי. אולם כשהתעודדתי והתחזקתי וניסיתי למשול על עצמי, נוכחתי לדעת כי מי שמושל על עצמו מושל על כל העולם (עיטורי תורה).