תולדות

שיחת השבוע – פרשת תולדות

הכח והמח

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

כשאנחנו חושבים על תופעות זרות בעולמה של הגנטיקה, ניתן לחשוב על יעקב ועשו, גיבורי פרשתנו. איך ייתכן ששני תאומים יהיו כל כך שונים?

האחד (עשו) איש שעיר, והשני (יעקב) איש חלק. האחד (עשו) 'איש יודע ציד, איש שדה', והשני (יעקב) 'איש תם, יושב אהלים'. האחד (עשו) כוחו היה בידיו, והשני (יעקב) כוחו היה בקולו.

לידת התאומים הללו היא לא רק תחילת דרכם עלי אדמות, אלא גם תחילת עידן חדש בתולדות המין האנושי. יעקב ועשו הם אבות טיפוס של שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין:

עולם הכח, ועולם המח. עולם החרב, ועולם הקול...

אפשר להיות בנו של עשו כהורה וגם כבן זוג. ואפשר להיות בנו של יעקב כמורה וגם כאומה. אם נשמתי נשלטת על ידי הכח, אז אני בנו של עשו, אבל אם נשמתי נשלטת על ידי המח, אז אני מצאצאי יעקב אבינו.

אמנם הכח והחרב מעוררים אימה ויראה, אך במח ובקול פוטנציאל של נצחיות.

הקל קול יעקב, והידים ידי עשו (בראשית כז, כב)

זאת היתה תגובתו של יצחק, לאחר שמשש את בנו יעקב. מדוע לא הצליח יצחק להכירו?

הסיבה אינה קשורה רק לעוורונו של יצחק אבינו וגם לא לעובדה שרבקה הלבישה את ידי יעקב בעורות העזים. קיימת, לדעתי, סיבה אחרת עוד יותר חשובה.

יצחק לא הכיר את יעקב, כי יעקב איבד את זהותו. ברגע שיעקב לקח לעצמו את ידיו של עשו, זהותו אבדה. הוא היה בעל הקול, אך גם בעל היד. הוא היה בעל המוח, וכעת היה גם בעל הכח.

גם אנו, צאצאיו של יעקב אבינו עוברים תהליך דומה מאז קום המדינה. אחרי אלפי שנים של חולשה גופנית, גם אנו נהיינו לבעלי ידיים (וכולנו גאים בכך). אחרי אלפי שנים בהן רק שמענו את עוצמת קולנו, הפכנו לאומה חזקה גם במובן הצבאי. אחרי אלפי שנים של כתיבת ספרים ויצירת תפילות, הפכנו ליצואנים של כלי נשק.

עכשיו יש לנו ידיים. וטוב שכך, כי אילולא הידיים שלנו לא היינו קיימים כאומה.

ובכל זאת, עם ישראל חווה בימינו משבר זהות עמוק. כי ידינו הפכו כל כך הכרחיות, עד כי שכחנו את כוחו של הקול. ויש עדיין לא מעטים החושבים שאפשר לתקן את עולמנו ולשקם את ביטחוננו רק דרך הכח.

אבל הכח מאיים על המח. ברגע שמסתכלים על הכח כתכלית ולא כאמצעי, הכח הורס את המח...

הבה לא נשכח שאם אנו זקוקים לידיים, הרי זה רק כדי לשמור על קולנו.

הקול, קול יעקב...

.

מן המעיין...

.

יאהב יצחק את עשו, כי ציד בפיו; ורבקה אוהבת את יעקב (בראשית כה, כח)

מעיר כאן השל"ה הקדוש: אהבתו של יצחק לעשיו הייתה אהבה התלויה בדבר (=בסיבה חיצונית), ככתוב: "כי ציד בפיו"; ועל אהבה כזאת אמרו חז"ל במסכת אבות: "בטל דבר, בטלה אהבה", כשמתבטלת סיבת האהבה, בטלה גם האהבה עצמה ונעשית לדבר שבעבר.

משום כך מדייק הכתוב ואומר: "ויאהב יצחק את עשיו" -בלשון עבר- כי אהבה זו הייתה תלויה בציד שבפיו, ולכן הייתה אהבה חולפת ועוברת.

לעומת זאת הייתה אהבת רבקה ליעקב אהבה שאינה תלויה בדבר, שלעולם אינה בטלה. משום כך נאמר בה: "ורבקה אוהבת את יעקב" -בלשון הווה- שבכל עת אוהבת רבקה את יעקב, כי אהבתה אינה תלויה בשום גורם גשמי; ואהבה שאינה תלויה בדבר חיצוני, אינה בטלה לעולם.

.

משל נוסף על הכח והמח...

.

משל עתיק מספר על הרוח והשמש שהתערבו ביניהן מי יותר חזקה ומי מביניהן תצליח לגרום לאדם שהלך בשביל להוריד את מעילו.

הרוח נשפה ונשבה, והאדם הידק אליו את מעילו.

הרוח נשפה בכוח רב יותר אולם האדם רק הידק עוד יותר את מעילו לגופו.

כשראתה הרוח שלא תוכל להוריד לאיש את המעיל, פינתה את מקומה לשמש. השמש פיזרה בעדינות את העננים בשמיים והחלה לחמם את אדמה.

האדם החל התחמם לאט לאט ולאחר זמן מה הוריד את מעילו...