וירא
מאת הרב גוסטבו סורסקי השבוע, בפרשת וירא, נקרא שוב על הפיכת סדום ועמורה. בדרך כלל, יש נטיה לחשוב, שאנשי סדום ועמורה היו פרימיטיבים והפנו גב למערכת המשפטית המקומית. אך אין זה נכון. סדום ועמורה היו ערים בעלות מערכת משפטית מורכבת ומתוחכמת. לצורך העניין, אני רוצה להזכיר כמה מהחוקים שהיו קיימים באותם הימים: מסופר במדרש שכל מי שהיה נותן פת לחם לעני, לגר ולאביון, היה נשרף באש (פרקי דר' אליעזר, פרק כה). כשנזדמן להם עני, היה כל אחד נותן לו דינר וכותב שמו עליו, ופת לא היו נותנים לו. וכשמת העני היה בא כל אחד ונוטל הדינר שלו. יופי של חוקים.... סדום ועמורה היו חלק מציביליזציה מפותחת למדי בתקופת המקרא. ולא רק זאת. אלא שעשירי עולם היו אנשי סדום (פדר'א, שם). בשעה שהיה אדם יוצא ומבקש לו ירק, היה אומר לעבדו וכשהוא היה הולך ליקח את הירק לאדונו היה מוצא מתחתיו זהב (פדר'א, שם). שום דבר לא היה חסר שם, מלבד מה? מלבד יראת שמים... ציביליזציה בעלת מערכת משפטית כה מורכבת, אם אין לה יראת שמים ואמות מידה מוסריות כל שהן, סופה אבדון. חוקי סדום השאירו את חותמם בתולדות המין האנושי. מדובר על חוק ללא גיבוי מוסרי. מהציביליזציה הרומית ועד לגרמניה הנאצית היו לא מעט מקרים של אימפריות ומדינות בעלות מערכות משפט מורכבות ומתוחכמות שהולידו צייתנות ללא מוסר. מערכת חוקית ללא יראת שמים וללא אמות מידה מוסריות הנה רק אשליה משפטית. אולי עכשיו נוכל להבין היטב את סוף הפרשה. שם יופיע אדם צייתן מאין כמהו: אברהם אבינו ומעשה העקדה. אך הצייתנות שלו, שונה לחלוטין. לכן מלאך האלה-ים אמר לו 'עתה ידעתי כי ירא אל-הים אתה' (בראשית כב, יב). מדוע משתמש המלאך בביטוי זה? מדוע לא אומר לו: 'עתה ידעתי כי צייתן אתה'? אולי משום שישנם הרבה אנשים צייתנים בעולם. אנשי סדום היו אנשים צייתנים. גם בגרמניה הנאצית האנשים היו די צייתנים. אך הם יודעים לציית רק לאשליות משפטיות. אברהם היה הראשון שידע לציית אבל עם יראת שמים. הוא נאבק לא רק על שמירת החוק אלא גם על חיפוש האמת, שהיא חותמו של הקב"ה. ואפילו הוא עשה זאת במחיר כבד והטיל ביקורת קשה על אל-הים: 'חלילה לך...השופט כל הארץ לא יעשה משפט???'' (בראשית יח, כה), אמר לו לפני הפיכת ערי הכיכר. להיות צייתן, לא בהכרח היא זכות גדולה. אנשים מנוולים, נוסח סדום, גם הם יכולים להיות צייתנים. אך יראת שמים הנה סיפור אחר... כי שמע א-להים אל קול הנער באשר הוא שם (בראשית כא, יז) לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים: 'ריבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר?!'. והוא משיבם: 'עכשיו מה הוא...צדיק או רשע?'. אמרו לו: 'צדיק'. אמר להם: 'לפי מעשיו של עכשיו אני דנו' (רש'י, שם). ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת (בראשית יח, ה)שיחת השבוע – פרשת וירא
חוסר יראה
.
מן המעיין...
מעשה שהיה...
.
רבי יהודה ליב חסמן (מגדולי המשפיעים המוסריים במזרח אירופה ומשגיח רוחני בישיבת חברון) התארח פעם בישיבת ראדין והוזמן לסעוד בליל שבת על שולחנו של ראש הישיבה, רבי ישראל מאיר הכהן, בעל "חפץ חיים". והנה תמה רבי יהודה ליב על כך, שאין מארחו הדגול פותח באמירת פסוקי "שלום עליכם", כמנהג ישראל, אלא מוזג את כוסו ומקדש על היין. רק לאחר נטילת הידיים ואכילת הדגים, החל ה-"חפץ חיים" לפזם את ארבעת הבתים של "שלום עליכם", הנאמרים כרגיל קודם הקידוש.
בתום הסעודה וזמירות השבת, הרכין עצמו רבי יהודה ליב לעבר מארחו הקשיש ושאל ביראת כבוד: "ילמדנו רבנו, מה ראה הערב לשנות מהמנהג המקובל בישראל ודחה אמירת "שלום עליכם" עד לאמצע הסעודה?
השיב ה-"חפץ חיים" לאורח: "ידעתי שמר הגיע לכאן מעיר אחרת וחששתי שהוא רעב; לכן מיהרתי לקדש על היין ולפתוח בסעודה. לעומת זאת ודאי אצלי, שאין המלאכים רעבים והם יכולים לחכות מעט ל-"שלום עליכם" שלנו...
פרפראות לתורה
