ויחי
שיחת השבוע – פרשת ויחי קר שם בחוץ . מאת הרב גוסטבו סורסקי . אחת השאלות המעסיקות כל הורה היא כיצד ניתן לגשר על הפער הקיים בין החינוך והערכים במשפחה לבין המקובל בחברה הקרובה. שאלה זאת הינה רלוונטית לא רק לגבי הפן היהודי הטמון בנושא. זוהי שאלה אקטואלית גם לגבי נושאים אחרים, המהווים חשש של כל הורה כמו: סיגריות, אלכוהול או סמים. עד כמה המלצות ההורים הן הדבר הקובע בחינוך הילדים? עד כמה הילדים מושפעים על ידי חבריהם? . המתח הזה קיים בפרשתנו. . יעקב אבינו חש כי יום מותו מתקרב והוא קורא לשנים עשר בניו, על מנת למסור להם את צוואתו הרוחנית ולברכם. אך קודם כל, הוא מברך את שני נכדיו, אפרים ומנשה. . "בך יברך ישראל לאמר, ישימך א-להים כאפרים וכמנשה" (בראשית מח, כ), כתוב בפרשה. . ידוע לנו שזאת הנוסחה המקובלת של אותה ברכה ("ברכת הבנים") בה ההורים מברכים את ילדיהם בליל שבת ובערב יום הכיפורים ונשאלת השאלה מדוע זכו אפרים ומנשה למקום כה מכובד במסורת ישראל. מדוע לא לברך את הילדים "ישימך א-להים כאברהם יצחק ויעקב" כשם שמברכים את הבנות "ישימך א-להים כשרה רבקה רחל ולאה"? . תשובה קולעת לאותה השאלה ניתנה על ידי רבי שמואל הומינר בספרו "עבד המלך": . "...מכל שבטים, רק מנשה ואפרים נולדו ונתגדלו במצרים שהיתה שקועה בטומאתה. בביתם, התכנסו תמיד שרי המדינה וחרטומיה, כמקובל בביתו של המשנה למלך. שם בארץ נכריה, הרחק מארץ ישראל הקדושה ומאבותיהם, שהו במשך שנים ארוכות. לא כן שאר עשרת השבטים. הם גדלו והתחנכו בביתו של יעקב אבינו. רוחו האצילה עליהם, וכשעלו לארץ ישראל מחרן זכו להיות עם יצחק. . אף על פי כן, כאשר בא יעקב למצרים, נוכח לדעת כי אפרים ומנשה לא נמשכו כלל וכלל אחרי טומאת מצרים; לא התפעלו ולא למדו מאותה אומה את מנהגיה ואת נימוסיה. אדרבא, ראה בהם שנתגדלו ונתחנכו על ברכי יוסף הצדיק בדרך התורה והיראה, עד כדי שנמצאו ראוים להמנות בתוך י"ב שבטי י-ה...". . רבי שמואל הומינר אומר דבר מאוד רלוונטי: הסיכוי הגבוה ביותר היה שאותם הילדים יבחרו בדרך אחרת. עד כמה ערכי המשפחה יכולים לעמוד במבחן מול סביבה עוינת, מקור הטומאה? ובכל אופן, ערכי המשפחה ניצחו באותו קרב ואפרים ומנשה מהווים דוגמא לדורות. . "ישימך א-להים כאפרים וכמנשה" איננה תעודת אחריות. זוהי תפילה מעומק ליבנו לכך שידעו ללכת בעקבותינו, כי לפעמים קר שם בחוץ. . דרשות קודמות ץ
