יום שני, אוקטובר 30, 2006

לך לך

שיחת השבוע - פרשת לך לך

רודף צדק

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

לאחר מלחמה ארוכה ומתישה בין שתי קואליציות של מלכים באזור ים המלח, מספרת לנו התורה כי נודע לאברהם אבינו שלוט בן אחיו נלקח בשבי.

.

המדרש, כדרכו, רגיש ללשון הכתוב ("וישמע אברם כי נשבה אחיו") ושואל בתמיהה: "וכי אחיו היה?".

.

אלא –עונה המדרש- ראה ענוותנותו של אברהם, אחר אותה מריבה (בין רועי אברם לרועי לוט). אף על פי כן היה קורא אותו "אחיו" (תנחומא, לך לך).

.

באירוע זה, אברהם אבינו פותח מורשת של רדיפת צדק שתגיע לשיאה בפרשת וירא בסיפור המפורסם על הפיכת סדום ועמורה באומרו "השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, כה).

.

ולא כל כך משנה היה מה טבעם של לוט ותושבי סדום ועמורה. בזמן שאברהם אבינו ראה כאב או כל מצב של חוסר צדק היה מתערב ואף "הטיח דברים כלפי מעלה" וידע להתוכח עם ריבונו של עולם. והעיקר: האדם הסובל הפך ל-"אחיו"...

.

גם מבחינה זו, אברהם הוא אבי אומתנו. במהלך הדורות אברהם אבינו הכשיר תלמידים רבים שידעו להיאבק בתחום הזה: רדיפת צדק בכל מחיר.

.

ברצוני להביא היו דוגמא לאותו מאבק, והוא ר' ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר והצדק החברתי באמצע המאה ה-19.

.

פעם נתבקש לפקח על רמת כשרותה של מאפיית מצות. הוא סקר את אופן העבודה והתבונן על הפועלים ועמלם.

.

בסיום הסקירה שאל אותו בעל המאפייה בגאווה: "ומה דעתו של הרב?".

.

ורבי ישראל ענה לו: "הגויים מעלילים עלינו שאנו נותנים דם של ילדים נוצריים במצות. הם טועים. אך לפי מה שראיתי במאפייה שלך קיים בכל אופן איסור דם. את דמם של הפועלים אתה מערב במצות. למאפייה כזו לא אתן שום שטר השגחה".

.

ובמקום אחר כששאלו אותו על מה יש להקפיד בזמן אפיית המצות הוא אמר: "שלא לצעוק על האשה אשר לשה את הבצק".

.

"צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ" (דברים טז, כ) הוא אחד הפסוקים המוכרים ביותר בכל התורה. הפסוק הזה הוא בעל עוצמה כה רבה עד שלפעמים מסתכלים רק על הרישא ולא על הסיפא.

.

התורה אומרת לנו שרדיפת הצדק היא חיונית לירושת הארץ. שבלי צדק, אין לנו חלק בארץ הזאת.

.

קיומנו בארץ ואיכות חיינו בה כחברה, תלויים חד משמעית ברמת הצדק שלנו. קיימת תלות קיומית ומוחלטת בין עתידנו הלאומי ובין נכונותנו לרדיפת הצדק כי פשוט אם איננו רודפים אחר הצדק, הצדק בורח מאיתנו...

.

יש לי תחושה שאברהם הכיר כבר בימיו את הפסוק וידע היטב שאותה הארץ שהובטחה לו בפרשתנו לא תהיה שלו ולא של נכדיו אם לא תהיה בעל עמדה אקטיבית ובלתי ניטרלית של רדיפת הצדק.

.

הצדק כלפי מטה, אותו צדק הבונה עתיד ומחזק את החברה, והצדק השמיימי, גם כשיש צורך להטיח דברים כלפי מעלה ולמתוח ביקורת ל על ריבונו של עולם על מנת שרחמיו יכבשו את כעסו.

.

דרשות קודמות

.

לך לך תשס"ו - כוכבים וכוכבי שביט

יום שני, אוקטובר 23, 2006

נח

שיחת השבוע – פרשת נח

אבן או חלון?

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

סיפורו של נח הוא בין האהובים ביותר על ילדי ישראל, היות והוא סיפור מלא חיות, עופות, צבעים וקשת בענן.

.

אנחנו נוהגים לצייר את נח, משתזף על סיפון התיבה עם הפיל, הג'ירף, והקופים, אבל כשקוראים את תיאור התיבה בתורה, רואים שהיא אינה דומה כלל לאותה התיבה שאנו נוהגים לצייר ולדמיין.

.

לא היה בתיבה מקום להשתזף, כי בכלל לא היה שם סיפון...

.

התיבה הייתה בעצם הרבה יותר דומה לצוללת מאשר לספינה רגילה. חלון אחד היה בתיבה ורק דרכו יכלו אלה שהיו בפנים לראות את הנעשה בחוץ.

.

אבל גם בנקודה הזאת קיימת מחלוקת. המילה "חלון" לא מופיעה בתחילת פרשתנו (כן מוזכרת מאוחר יותר בבראשית ח, ו) אלא המילה "צהר" הניתנת לפרוש בדרכים שונות. יש המבארים את הצוהר כמעין חלון, אך יש דעה הגורסת שהצוהר הוא אבן טובה (רש'י).

.

רבי שלמה קלוגר מביא הערה מאוד מעניינת: מה ההבדל בין אבן טובה לחלון? חלון מאיר פנימה ורואים דרכו גם את הנעשה בחוץ. אבן טובה, מאירה בפנים אך אין רואים על ידה את הנעשה בחוץ.

.

ההבדל בין חלון לבין אבן טובה, הוא ההבדל בין אלה האומרים שנח הצדיק ישב בתיבה אך לבו היה למתחולל בחוץ, לבין אלה הטוענים שנח דאג רק לעצמו, ולא היה אכפת לו כלל וכלל מה קרה מחוץ לתיבה.

.

התיבה בסיפורו של נח מסמלת את הביטחון, את הבועה, או את מגדל השן.

.

כל אחד יושב בחיים במגדל השן שלו. יש אותם הנמצאים במצב כלכלי יציב העלולים לשכח שבעולם יש עוני ורעב (אולי אצל השכן). יש אותם הזוכים לתמיכה משפחתית וחברתית העלולים לשכוח שישנם לא מעט אנשים בעולם השרויים בבדידות מוחלטת וקשה מנשא.

.

יש כמה בועות שאנו יכולים להכנס אליהן.

.

ישנה מחלוקת מפורסמת בגמרא (מגילה כד, עמ' ב) בין רבי יהודה והחכמים האם עיוור פטור או חייב בברכת המאורות. איך ייתכן שעיוור יאמר "יוצר אור ובורא חושך" אם מעולם לא זכה לראות את אור היום?

.

ומובא שם מעשה נפלא שהיה אצל רבי יוסי: רבי יוסי אומר שכל ימיו לא הבין את אותו פסוק האומר "והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העוור באפלה" (דברים כח, כט).

.

ושואל ר' יוסי: "מה איכפת לו לעוור אם יש אפלה אם בכל אופן איננו רואה דבר?".

.

ואז עונה רבי יוסי דרך הבאת מעשה. ר' יוסי עצמו ראה פעם עיוור שהלך עם אבוקה בידו.

.

שאל אותו: "בני אבוקה זו למה?". אמר לו העיוור: "כל זמן שאבוקה זו בידי רואים אותי בני אדם ומצילים אותי שמא אפול".

.

מטרת האור היא לא רק להאיר לעצמנו, אלא כלי על מנת שאדם יסתכל אל חברו ואל עולמו.

.

המחלוקת במשמעות המילה "צהר" איננה מחלוקת שולית, היא מחלוקת על מהותה של חברה תקינה.

.

"צא מן התיבה", אומר לו הקב"ה לנח כשהמים יורדים. "צא מן התיבה", כי יש עולם גם מחוץ לבועה שלך.

.

רק נח יחליט אם הוא יהפך את ה-"צהר" ל-"זהר" ויביא אור לעולם החדש. או שמא יהפך את ה-"צהר" ל-"סהר" ושוב יסגור את עצמו כפי שהיה בתיבה ויהנה מהאור רק לעצמו.

.

דרשות קודמות

.

נח תשס"ו – אינני והנני

יום שני, אוקטובר 16, 2006

בראשית

שיחת השבוע – פרשת בראשית

העוף הצדיק

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

מדרש נפלא וקצר מספר לנו, שכולם טעמו מעץ הדעת טוב ורע חוץ מעוף אחד ושמו "חול" (ב"ר, יט). לפי חז"ל, אותו העוף הבודד והצדיק עדיין שוכן בגן. הוא שוכן בגן לבד ואף אחד אינו מכיר אותו.

.

עוף החול מסמל בעיני חכמינו את המתח בין דעת הקהל ודעת הפרט. האם היינו מוכנים לשלם את מחירה של ההתבודדות החברתית כתמורה לבחירה של דרך מוסרית ונכונה? האם באמת עדיף לא לפעול על פי דעת הרוב המוחלט, גם כשמדובר בדרך מעוותת?

.

ולא מדובר רק על שחיתות. יש מנהגים חברתיים פחות משמעותיים, שהיינו מעדיפים לא לבחור, ובכל אופן הלחץ החברתי גורם לנו לבחור בהם אפילו דברים קטנים ופחות רלוונטיים בכלל כמו אופנה בבגדים.

.

והנה דוגמא אחרת הקשורה למציאות הישראלית: אני עומד עם רכבי באמצע פקק ענקי בכביש, שזז עשרה מטרים לדקה ואני רואה רכב אחד, רכב שני ורכב שלישי שעוקפים אותי, מימין, על שולי הכביש, במקום האסור, ומגיעים הביתה שעה וחצי לפני. ובא לי באותה שנייה להיות כמוהם, אבל אני יודע שזה לא בסדר...

.

זה המתח שבין דעת הפרט לדעת הקהל...וזאת הפואנטה במדרש על חול, העוף הצדיק.

.

קראתי על ניסוי מאוד מעניין שנעשה לפני כמה שנים באוניברסיטה אמריקאית. על לוח אחד שורטטו עשרה קווים מקבילים, שווים, בעלי אותו האורך ועשרה מתנדבים הועמדו מול הלוח. היה עליהם לענות רק על שאלה אחת: האם עשרת הקווים זהים? כולם ענו בשלילה.

.

איך ייתכן שעשרה אנשים יגידו "לא" על דבר כל כך בולט וגלוי לעין? הלא היה ברור לכולם שאותם הקווים היו שווים?

.

התשובה היא פשוטה. מתוך אותם עשרה מתנדבים, תשעה היו שייכים לצוות האוניברסיטה. רק העשירי הגיע מבחוץ.

.

הניסוי היה אמור לבדוק את תגובתו של אותו עשירי, ואת כשרונו להביע עמדה מנוגדת לדעת הרוב. אותו אדם חשב שהיה מדובר בניסוי של הפקולטה למדעים מדויקים, אך היה זה ניסוי של הפקולטה למדעי החברה...

.

באותו ניסוי, חול, העוף הצדיק והבודד, היה יוצא "זכאי". ומה איתנו?

.

על פי ספר בראשית, שני כרובים עומדים בכניסת הגן על מנת לשמור את דרך עץ החיים. אבל...מי יודע? אולי הם עומדים שם גם על מנת למנוע מאותו עוף צדיק לצאת החוצה. כי פשוט דעת הקהל היא בעלת משקל אדיר. והפיתוי תמיד הוא גדול..

.

דרשות קודמות

.

בראשית תשס"ו - אברא כדברא

יום שלישי, אוקטובר 03, 2006

סוכות

שיחת השבוע - סוכות

היהדות הקרדיולוגית

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

לפי חז"ל (ויקרא רבה ל, יד) ארבעת המינים מסמלים ארבעה אברים שונים בגוף האדם. האתרוג מסמל את הלב, הלולב את עמוד השדרה, ההדס את העינים, והערבה את הפה.

.

ברצוני להתייחס היום לחיבור ארבעת המינים בעת הברכה לאור אותו מדרש הרואה בהם רמז לאברי גוף האדם.

.

יש בזמננו תופעה די רווחת שהייתי מכנה אותה "היהדות הקרדיולוגית". יהדות "קרדיולוגית" זוהי היהדות של אותם יהודים האומרים "אני יהודי בכל לבי ואני לא צריך שום דבר נוסף".

.

הויכוח על "היהדות הקרדיולוגית" אינו חדש, הוא ויכוח בן אלפיים שנה בתוך עמנו. פאולוס מתרסוס (יהודי שבמקור נקרא שאול התרסי), המכונה בשם "מייסד הנצרות" היה הראשון שביטל את מצוות המילה בין אותם היהודים (שבמהלך הזמן הפכו לנוצרים) באומרו כי המילה העיקרית חייבת להיות בלב ולא בגוף...

.

שם, עם ביטול מצוות המילה ושימת דגש אך ורק על הלב, החלה הנטישה הנוצרית של ההלכה והמסורת היהודית. במהלך השנים התברר שהייתה זאת נקודת המפנה לפילוג בתוך שורות היהדות.

.

היהדות "הקרדיולוגית" (עם כל הכבוד לדתות אחרות) נוצרה שם כשיהודי כריזמטי אמר בקול רם שעם ישראל אינו צריך שום סמל או מצווה מלבד האמונה בלב, הואיל וכל אברי הגוף הם טפלים לו.

.

אחרי אלפיים שנה, מחקרים מדעיים הוכיחו שמבחינה סטטיסטית העם היהודי נמצא בין הקבוצות הלאומיות והאתניות עם אחוז יותר גבוה של אירועי לב. מפי השמועה למדתי לפני כמה שנים שייתכן והאחוז הזה מוכיח שדורנו מעמיס על הלב יותר מדי.

.

אולי כי "יהדות קרדיולוגית" היא שם נרדף להתבוללות.

.

בדורות קודמים, היה קל יותר ללב. יהודים הביעו את יהדותם עם כל אברי הגוף. עם העיניים היו לומדים תורה. עם עמודי השדרה עמדו איתנים בבתי הכנסת. עם הפה היו נמנעים מאכילת מאכלים אסורים...

וכו'

.

תהליך ההתבוללות מסתיים בלב. הדבר האחרון שיהודי מתבולל מאבד הוא ההרגשה שהוא יהודי...בלב.

.

ולאור אותו מדרש, חיבור ארבעת המינים בעת הברכה, הוא דווקא לטובת הלב, ללמד אותו שאיננו יכול להתנתק משאר אברי הגוף המסומלים על ידי שלושת המינים שביד ימין.

.

ש-"היהדות הקרדיולוגית" פוגעת בו. שיש ללב משרתים בגוף על מנת להביע את רגשותיו. שלא הכל תלוי בו.