ויצא

שיחת השבוע - פרשת ויצא

בין אדום ללבן

.

הרב גוסטבו סורסקי

.

בתחילת פרשתנו, פרשת ויצא, יעקב נמלט מאחיו לאחר הפרשה הכואבת של מכירת בכורתו וברכת יצחק אביו.

.

כנראה היתה ליעקב בעיה עם הצבעים. הוא ברח מאדום, ונפל בידי לבן. לא בהכרח היה לו לאן לברוח. הוא חש כמו בני ישראל על חוף ים סוף במדבר. המצריים מאחורה והים מקדימה...

.

מה עליו לעשות?

.

האחד רוצה להורגו. השני מנצל אותו וגורם לו להבין שיש הרבה מה ללמוד בתחום הרמאות והנצלנות. האחד מאיים על גופו. השני מאיים על רוחו.

.

לא היו ליעקב חיים קלים. הוא איבד את אשתו האהובה בטרם עת. ביתו דינה נחטפה ונאנסה על ידי שכם בן חמור. ראה את בנו ראובן שוכב עם פילגשו בלהה. סבל את העלמותו של בנו האהוב יוסף, עד שחשב אותו למת. יעקב בעצמו מעיד על חוויותיו הקשות בפרשת "ויגש" באומרו לפני פרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי" (בראשית מז, ט).

.

ובכל אופן אותה הסערה המתחוללת בחיי יעקב אבינו בפרשתנו, עושה לו טוב. במבט רטרוספקטיבי, ניתן להגיד שבין פרשתנו לבין פרשת "וישלח", יעקב עובר את התהליך בין ה-"יעקב" ל-"ישראל".

.

המאבק עם המלאך בעוד שבוע, הוא רק סוף התהליך. אבל התהליך הזה, ושינוי השם שיתרחש בפרשת וישלח, מראה על התבגרותו של יעקב אבינו. השם "יעקב", מזכיר לנו את המילה "עקוב". והשם "ישראל" מזכיר לנו את המילה "ישר".

.

יעקב נמלט מכנען "עקוב" ורמאי, וכעבור עשרים שנה חזר לכנען "ישר" אחרי שטעם את טעמם של היושר ושל ההגינות. הוא נהיה לאיש אחר, חזר לכנען בוגר. בין הבריחה מאדום והבריחה מלבן הוא מוצא את עצמו.

.

מסופר שפעם אחת, איכר אחד ביקש מא-להים לשלוט על כוחות הטבע על מנת שתצליח עבודתו באדמה. וא-להים קיים את משאלת ליבו. ולכן, כל פעם שהאיכר היה חפץ בגשם קל, ירד גשם קל, וכל פעם שהוא חפץ בשמש, השמש זרחה.

.

אולם, בשעת קציר החיטין, התברר שכל עמלו היה לריק, ושנת עבודתו היתה כישלון מוחלט.

.

האיש ניגש אל הא-להים כואב וכועס ושאל אותו על התוצאות הבלתי צפויות בשעת קציר החיטין. מדוע, אם היה בכוחו לשלוט על כוחות הטבע, הכל יצא הפוך על הפוך?

.

אמר לו א-להים: "אתה ביקשת כל אשר חפצת, אבל לא בהכרח אותם דברים אשר בהם חפצת היו יעילים לאדמה. חפצת בשמש וגשם קל, אבל מעולם לא חפצת בסערות, והן דווקא הסערות והגשמים החזקים הם אלו שמועילים לאדמה, שמפחידים עופות וחרקים ומנקים התבואה ממזיקים".

.

לפעמים אין בחיים דבר יותר מועיל מסערה, גם אם הדבר נורא כואב (גם השמן המשובח ביותר עובר תהליך קשה של כתישה). מי יודע מה היה קורה עם יעקב אילולא היה בתוך הסערה הזאת. איך היו נראים חייו בלי רדיפת אדום ובלי ניצולו של לבן?

.

ייתכן מאוד שיעקב היה נשאר אותו ילד מפונק שהיה בבית רבקה, כשהיא החליטה החלטות בשמו ובמקומו. אולי היה נשאר לנצח כ-"איש תם יושב אוהלים" הגר בצילה של אמא פולנייה דומיננטית המונעת ממנו כל סערה אפשרית.

.

מי היה מנחש שבין אדום ללבן, ימצא יעקב חיים ורודים (אולי בתקופה יחידה בחייו)?

דווקא בתקופה הזאת הוא מצא את האושר.

.

וסימן לדבר: הוא עובד שבע שנים כתמורה ללקיחת רחל לאישה ואותן שבע שנים היו בעיניו כימים אחדים. רק אדם מאושר, יכול לחוש ששבע שנות עבודה קשות כמוהן כימים אחדים...

.

לפעמים זאת טבעה של סערה. גם סערה יכולה להועיל.

.

דרשות קודמות

.

ויצא תשס"ו - לגעת בשמים

תולדות

שיחת שבוע - פרשת תולדות

משחק מכור

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתורה הוא מכירת הבכורה של עשו ליעקב תמורת נזיד עדשים וברכת יצחק ליעקב לקראת סוף הפרשה.

.

לא מעטים מנסים ללמד סנגוריה על עשו המסכן על כך שאחיו "עבד" עליו...יש אפילו הנוטים לראות את יעקב כמי שניצל בצורה צינית את מצבו של עשו. אבל אפילו ברמת הפשט, אפשר לראות שזו רק מחצית האמת. באותה מידה שיעקב ניצל את העייפות של עשו, עשו זלזל בבכורה. עשו ידע רק לשמוע את קול בטנו ולציית ליצרו ולא שקל את תוצאותיו של אותו המעשה...

.

ברגע המכירה, עשו היה כולו יצר...החליט החלטה לא נכונה, והרי האדם הוא סך החלטותיו. נכון שישנם דברים בחיים שאינם בשליטתנו. אירועי הטבע, (ולא עלינו) מחלות והמוות עצמו. אבל החלטה לא נכונה לגבי אותם הדברים שהנם תחת שליטתנו, עלולה לפגוע בנו ולחזור כבומרנג גם אחרי שנים רבות. כי החלטה לא נכונה משולה לחץ. כשהחץ בשליטתו של האדם, הוא יכול לעשות בו כטוב בעיניו. אבל ברגע שהאדם יורה, הוא כבר לא יוכל להחזירו...

.

וזה מה שקרה עם עשו. הוא נתן ליצרו להחליט, ולא הבין עד כמה ישפיע עליו הדבר בעתיד.

.

שמעתי סיפור אודות הרב אלכסנדר זיסקינד מגרודנא שנהג לשבור את צום יום הכיפורים בכל שנה באכילת דג מלא עצמות. מדוע? משום שכך נאלץ לאכול לאט לאט, ולא לזלול את האוכל.

.

הוא החליט שאפילו ברגעים של הרעב הגדול ביותר, הנפש היא זאת שחייבת לשלוט על הגוף ולא להפך.

.

לכן עשו הוא הצרכן המכור הטיפוסי הראשון בתולדות האנושות...

.

מה הוא צרכן מכור?

.

קודם כל, הוא אדם שאינו יכול לשלוט בעצמו והוא קונה על מנת לספק את יצרו. צרכן מכור הוא לא רק אותו אדם הרץ לחנות לקנות את מכשיר הפלא-פון החדש הנמצא בשוק, גם אם הוא איננו זקוק לו, או אדם המשדרג את מהירות הגלישה באינטרנט רק כי קיבל צלצול מהחברה.

.

צרכן מכור הוא, בעיקר, אדם המוכן לשלם מחיר גבוה על דבר חסר ערך...

.

מה מחירו של נזיד עדשים?

.

בודאי שיש לזה מחיר, ועוד יותר אם אתה רעב. אבל לוותר על זכות הבכורה תמורת נזיד עדשים, נשמע לי מוגזם...

.

צרכן מכור הוא בן אדם ההופך את הטפל עיקר ואת העיקר טפל...

.

קיימת דוגמא מאוד מעניינת וגרפית על אותה נקודה והוא דין "העיקר והטפל" השייך לעולמן של הברכות. אדם האוכל בננה מברך את הברכה "בורא פרי האדמה". אדם האוכל קצפת מברך את הברכה "שהכל נהיה בדברו". אבל מה קורה כשהאדם אוכל בננה עם קצפת? מה הוא מברך?

.

התשובה היא "בורא פרי האדמה" כי באותה המנה הבננה היא העיקר והקצפת הטפל...

.

באותה מידה הייתי אומר שאדם אשר יודע לעשות את העיקר "עיקר" בחייו, הנו אדם אשר מתקרב לחיים של ברכות, כמו אותה ברכה שקיבל יעקב מאביו יצחק.

.

האדם יכול להתקרב אל הברכה או להתרחק ממנה. והחלטותיו הן אלה המקרבות או מרחיקות אותו ממנה. הברכה הזאת לא נגנבה מידיו של עשו. עשו פספס אותה בדרך...

.

דרשות קודמות

.

תולדות תשס"ו - הכח והמח

חיי שרה

שיחת השבוע - פרשת חיי שרה

שני (2) חיי שרה

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (בראשית כג, א).

.

תחילתה של פרשת חיי שרה , באופן די פרדוקסלי, דנה על מיתתה של שרה אימנו.

.

מה פירוש 'שני חיי שרה'?

.

הפשט אומר לנו ששרה היתה בת מאה ועשרים ושבע שנים בעת מיתתה. אבל קיימת קריאה אחרת, ועליה אני רוצה לדון היום. אולי אפשר להבין את 'שני חיי שרה' דרך הדרש ולא רק דרך הפשט. אולי חייה של שרה היו מחולקים לשנים (2) וזה פירוש הביטוי 'שני חיי שרה'.

.

ולמה לחשוב שחייה של שרה היו מחולקים לשנים?

.

ישנם אירועים בחיים שעלולים לשנות את חיינו מן הקצה אל הקצה. הולדת בן. נישואין. גירושין. פשיטת רגל, ניתוח. או פשוט בן זקונים, כמו במקרה של שרה אימנו. ייתכן מאוד שיש בחיים שלנו יותר ממעגל חיים אחד...אין אנחנו חיים כל דקה בחיים באותה האינטנסיביות. לכולנו יש דבר בחיים ששינה את חיינו, שגרם לנו להתבגר. גם, לפעמים, דרך כאב וייסורים.

.

אולי המילה הראשונה בפרשה, "ויהיו", יכולה לעזר לנו להמחיש את אותו הרעיון. בעל 'מנחה בלולה' רומז ש-"ויהיו" עולה בגימטריא שלושים ושבע (37) ואם מורידים משנות חייה של שרה (127) שלושים ושבע שנים, נגיע לגיל תשעים (90) בו ילדה שרה את יצחק בנה.

.

נוכל לומר שהיו לשרה שתי תקופות חיים: חיים ראשונים עד גיל תשעים, חיים של סבל וייסורים על אותו הבן שרק הכירה באמצעות חלומותיה. וחיים שניים מגיל תשעים ועד גיל מאה עשרים ושבע, תקופת חיים בת שלושים ושבע שנים, חיים של אושר עם בנה לאחר התגשמות חלומותיה.

.

מעשה באדם שהיה הולך באמצע היער ונתקל בבית קברות.

.

בסקרנות הבחין האיש בדבר די מוזר במצבות, עליהן היו חרוטים גילאי המתים הקבורים שם.

.

הוא היה המום...כל אלה שהיו קבורים שם, היו ככל הנראה ילדים וטף, כשהמבוגר מביניהם היה בן שבע עשרה. והמוזר ביותר היה שגילאי הנפטרים היה רשום בפירוט שנים, חודשים, שבועות, ימים, שעות ואפילו דקות ושניות...

.

אבל...איך ייתכן כזה דבר? אולי מגפה? מי יודע....

.

עודו המום הגיע האיש לכפר הסמוך ושם מצא את אחד מזקני המקום ושאל אותו על אותה הטרגדיה שהתרחשה שם.

.

אבל לא הייתה שם שום מגפה וגם שום אסון לא קרה....

.

אותו זקן סיפר לו על מנהג עתיק יומין שנהגו באותו הכפר. כל ילד בהגיעו לגיל המצוות היה מקבל פנקס שהיה תמיד תלוי על צווארו ובו היה רושם את כל ההנאות ורגעי השיא של החיים.

.

בטור אחד רשם את אותו האירוע שנהנה ממנו, ולידו, בטור שני, רשם את משך זמן ההנאה.

.

אם התאהב בפעם הראשונה, שם היה רושם את זה. כמה זמן הרגיש את התחושה העילאית? ימים? שבועות?

.

ההריון הראשון...שם רשמו את זה. ומה עם אותו הטיול החלומי? והפגישה עם האח האהוב שגר בחו"ל? כמה זמן ארכה אותה התרגשות? חודשים? שנים?

.

משנפטר האדם, היו לוקחים את אותו הפנקס ומחשבים את זמני ההנאות...

.

אלו היו הגילאים שהופיעו על גבי המצבות, כי רק אותם הרגעים שנחווים באינטנסיביות כה רבה נחשבים לחיים אמיתיים.

.

'למנות ימינו כן הודע' (תהילים צ, יב), זו התפילה.

למד אותנו אל-הים למנות ולהעריך את ימינו. להבין מה ערכו של כל רגע.

.

גם כשלמראית עין הן רק שנים מועטות מול תשעים שנים, משקלן של שלושים ושבע שנים אינטנסיביות יכול להיות רב יותר מתשעים שנה עם תחושה של אפטיות.

.

אלה היו שני (2) חיי שרה.

.

דרשות קודמות

.

חיי שרה תשס"ו - המצוי והרצוי

וירא

שיחת השבוע – פרשת וירא

סגולתו של אברהם

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

בפרשתנו, פרשת וירא, התורה מאריכה ומדגישה את מידת החסד של אברהם אבינו בקיום מצוות קבלת אורחים. עוד היה אברהם טרוד במצוות מילה, כואב, ביום השלישי לאחר מילתו בגיל תשעים ותשע, והתורה מציינת שהוא ישב פתח האהל...

.

שואל רש"י: למה ישב פתח האהל? "לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו".

.

ואנו יודעים עד כמה טרח אברהם למען אירוח המלאכים. רץ אל הבקר, שחט פר, אפה עוגות, הביא פת ומים לרחיצת הרגלים. עוד היה מצטער בגופו על המילה וכבר התחיל לעבוד את בוראו דרך קיום מצוות הכנסת אורחים.

.

אבל יש בפרשתנו מכניס אורחים שני והוא לוט בן אחיו.

גם הוא ידע לקיים את מצוות הכנסת אורחים!

.

כשבאו המלאכים להודיע לו על הפיכת סדום ועמורה, גם לוט ישב בשער סדום, קם לקראתם והכניסם הביתה. אז מדוע אם כך מוזכר רק אברהם אבינו בספרות חז"ל כמכניס אורחים דגול, ואין אדם מדבר על לוט?

.

באחד מביקוריו של רבי לוי יצחק מברדיטשב בעיר לבוב, פנה הצדיק לביתו של אחד מעשירי העיר, וביקש להתארח בביתו.

.

העשיר, שלא הכיר את הברדיטשב, דחה את הרב ושלח אותו לחפש אכסניה לעוברי דרכים.

.

יצא משם רבי לוי יצחק ופנה אל ביתו של מלמד התינוקות של לבוב, שקיבל אותו בסבר פנים יפות, האכילו, השקהו, דאג לו למיטה, וזאת בלי שידע מיהו המיוחס שבביתו.

.

אלא, שאחד מבני העיר, שהכיר את רבי לוי יצחק, ראהו נכנס לבית המלמד, הפיץ את בואו של הצדיק לעיר.

.

לא חלף אלא זמן קצר, ומרבית יהודי העיר נאספו ליד ביתו של המלמד, וביקשו לראות זיו פניו של הצדיק.

.

בין הבאים היה גם אותו עשיר, ששלח מביתו את הצדיק בבושת פנים, ועתה, משהבין כי מדובר היה בצדיק עצמו, ניגש אל הצדיק ולבקש סליחתו על הדרך בה התנהג עמו.

.

"רבי, לא הכרתיו קודם ולכן לא פתחתי ביתי בפניו", הוא אמר.

"עכשיו מזמין אני את כבודו להתארח בביתי, כפי שעושים כל הצדיקים הבאים לעירנו".

.

פנה אז רבי לוי יצחק אל הקהל הרב, ששמע את דבר העשיר, ואמר להם:

.

"אתם יודעים מהו ההבדל בין אברהם אבינו לבין לוט? כתוב בתורה ששניהם קיבלו אורחים בסבר פנים יפות!".

.

"מדוע רק אברהם אבינו השאיר את חותמו כמכניס אורחים שדלתו תמיד היתה פתוחה לעוברים ולשבים ואין אדם מדבר היום על סגולתו של לוט?".

.

אצל לוט –כשהכניס את אורחיו- נאמר "ויבואו שני המלאכים סדומה", ואילו אצל אברהם אומר הכתוב: "וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו".

.

לוט ראה שמדובר היה במלאכים ולכן מיהר להכניסם לביתו. אילו היה מדובר באנשים "פשוטים", לא היה מכניסם לביתו.

.

אברהם, לעומתו, ראה שבאים אנשים. הוא לא ידע כי הם מלאכים. הוא ראה יגעים, מכוסים באבק, זקוקים למאכל ומנוחה, ולמרות כל זאת הכניסם לביתו בכל הכבוד הראוי.

.

כל אחד רוצה להכניס לביתו מלאכים...

.

אבל מכיוון שהמלמד נהג בי מידת הכנסת אורחים ראויה, אין כל סיבה שאחליף את האכסניה שלי".

.

גם לוט ידע להתנהג יפה. גם הוא ידע להכניס אורחים. אבל היה פגם בליבו. הוא ידע רק להכניס אל ביתו מלאכים. התנהגות יפה למראית העין, היא לא תמיד התנהגות הוגנת. הוא היה צדיק רק כלפי חוץ. צבוע ויפה נפש רק למראית העין.

.

מי יתן ויקוים בנו הכתוב "וטהר לבנו לעבדך באמת".

.

דרשות קודמות

.

וירא תשס"ו – חוסר יראה