יום שלישי, מאי 30, 2006

נשא

מדרש על חג השבועות

.

דברי תורה נמשלו למים; שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה, א).

.

מה המים מסוף העולם ועד סופו, כך תורה מסוף העולם ועד סופו;

מה המים חיים לעולם, כך התורה חיים לעולם;

מה המים חינם לעולם, כך תורה חינם לעולם;

מה המים מן השמים, כך תורה מן השמים;

מה המים בקולי קולות, כך תורה בקולי קולות;

מה המים משיבים נפשו של אדם, כך תורה משיבה נפשו של אדם;

מה המים מטהרים את האדם מטמאה, כך תורה מטהרת את הטמא מטמאתו;

ומה המים יורדים טפין טפין ונעשים נחלים נחלים, כך תורה אדם למד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שנעשה כנחל נובע;

ומה המים מניחים מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו;

ומה המים אין מתקימים בכלי כסף וזהב, אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס;

ומה המים אין הגדול מתביש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתביש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפילו אות אחת;

ומה המים כשאין אדם יודע לשוט בהם סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהם ולהורות בהם סוף שהוא מתבלע (שיר השירים רבה א, שוחר טוב א, ספרי עקב).

.

שיחת השבוע - פרשת נשא

גם הם

.

הרב גוסטבו סורסקי

.

לפי המסורת, נבחרו בני לוי לעבוד ולשרת את ה' אחרי חטא העגל כשהקב"ה מאס בבכורות והחליט להחליפם בשבט היחיד שלט חטא, שבט לוי. בני שבט לוי שימשו כגלגלי המשכן. הם היו אלה שפירקו, הרכיבו ונשאו את המשכן לאורך המסע הארוך במדבר.

..

אבל לא לכל בני שבט לוי היו תפקידים דומים. בסופה של פרשת במדבר, שקראנו לפני שבוע, תארה התורה את תפקידי בני קהת, אחת משלוש המשפחות של שבט לוי.

.

פרשתנו פותחת בתפקידי בני גרשון, עוד אחת ממשפחות הלוי. במסע בני ישראל, בני גרשון ישאו את היריעות המקיפות את המשכן ואת אלו הסוככות עליו. וגם את קלעי החצר ואת מסך שער החצר.

.

לבני קהת, אלה שהוזכרו בסוף פרשת במדבר, היה תפקיד מרכזי הרבה יותר. הם נשאו את הארון, השולחן, המזבחות ואת כל כלי הקודש.

.

פרשת נשא פותחת ואומרת: "וידבר ה' אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבתם למשפחתם" (במדבר ד, כא-כב).

.

ככל הנראה ישנן שתי מילים מיותרות בפתיחה הזאת. מדוע אומרת התורה 'גם הם'? האם לא יזכור אותם משה? מה פירוש המילים הללו?

.

אביא דוגמא הרבה יותר ארצית. מה קורה עם שחקן כדורגל שזוכה בגביע העולם אך ישב על הספסל במהלך כל המשחקים? האם זכה באליפות באותה המידה בהזכו אלה ששיחקו במהלך כל המשחקים?

.

למען האמת, עלינו להבין שהעמים, והקהילות (וגם קבוצות כדורגל), בנויים מגורמים שונים הנמצאים במקום שונה בהיררכיה. אני מניח שכל בני ישראל הסתכלו אל שבט לוי כשבט הנבחר. אבל גם בתוך השבט עצמו היתה תופעה דומה. בני גרשון הסתכלו אל בני קהת כבנים הנבחרים. תפקידם של אלה שנשאו את הארון נראה למראית העין הרבה יותר מרכזי מתפקידם של אלה שנשאו את יריעות ואת מסך המשכן.

.

בני אדם עשויים להעניק חשיבות רבה לאותם אלה המקיימים תפקידים היררכיים ומרכזיים. אבל כשהקב"ה מסתכל מלמעלה, הוא רואה קבוצת אנשים שבעצם הם שותפים לאותו עבר, הווה ,והכי חשוב, לאותו יעד.

.

מסופר על שביתה שעשו פעם כל אברי הגוף כנגד הבטן. הם טענו שהם אלה שעבדו קשה על מנת להאכיל את הגוף, והבטן רק נהנתה מעבודתם. אז הידיים החליטו שכבר לא יביאו אוכל לפה. הפה החליט שלא להפתח. השיניים כבר לא רצו ללעוס. הגרון לא רצה לבלוע. כתוצאה מכך, כל הגוף נחלש.

.

כשהקב"ה אומר לגבי בני גרשון 'נשא את ראש בני גרשון גם הם', הוא בעצם אומר: 'אל תחשבו שיש להם תפקיד משני. עבורי אין כזה דבר. עם ישראל הוא צוות עבודה, בדומה לגוף האדם, ולא מספר יחידים העובדים ביחד למען מטרות שונות.

.

"נשא את ראש בני גרשון גם הם", אומר הקב"ה.

.

עבורי אין מעמדות.

גם אלה נחשבים.

יום שני, מאי 22, 2006

במדבר

שיחת השבוע – פרשת במדבר

לא רק סטטיסטיקה

.

הרב גוסטבו סורסקי

.

אולי אתם מכירים את אותה הבדיחה על המורה שרצתה להכשיל תלמיד אחד במבחן מול כל הכיתה. ביקשה ממנו לעמוד לפני חבריו ושאלה אותו שאלה קשה מאוד במתמטיקה, והילד ידע. "תגיד לי...", שאלה המורה, "ואיפה נמצאת זימבווה". וגם זאת הילד ידע. "באיזו שנה הוכרז על העצמאות של קולומביה". ושוב...תשובה נכונה. "תגיד לי"...אמרה שוב המורה. "כמה אזרחים יש בסין?". הילד חשב לשנייה ואמר: "מיליארד, שלוש מאות מיליון, שש מאות אלף מאתיים שמונים ואחד". אז אומרת לו המורה: "שמות, אני רוצה שמות!".

.

...........

.

אנחנו יודעים היטב עד כמה השם שלנו חשוב לבניית והתפתחות זהותנו. השם נותן לנו ייחודיות, מעמד מיוחד בחברה. אין שמות לעבדים, לדוגמא. עבד הוא עבד, כח עבודה זול.

.

בתחילת ספר במדבר נצטוה משה לפקוד את בני ישראל, פעם נוספת, על מנת לדעת את מספרם: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלותם". זה המפקד השלישי תוך שנה, לאחר יציאת מצרים.

.

רש"י הראשון בפרשתנו אומר: מתוך חיבתן לפניו מונה אתם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו בתוכם מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם.

.

קריאת נתוני המפקד המופיעים בפרשתנו הוא דבר משעמם רק לקורא. אבל אותם אלה שנמנו, לא רק שלא משעמם להם, אלא שהמפקד מחזיר להם את השם, את זהותם ואת כבודם.

.

ובדיוק שם נמצאת החיבה, לפי לשונו של רש"י.

.

בן אדם עני מונה מעות, לדוגמא, כי כל מטבע חשוב לו.

ילד מונה סוכריות כדי לדעת כמה הוא יאכל.

בני האריסטוקרטיה מונים מספר סוסיהם כדי להתגאות בעושרם.

.

אך כאן מדובר בחיבה יותר עמוקה.

.

הקב"ה לא רק מונה את בניו כדי לדעת כמה בנים יש לו, או כמה נותרים לו אלא כדי שכל אחד ירגיש מיוחד. הוא רוצה להדגיש את חשיבותו של כל אחד ואחד לאחר החוויה המרה והקשה של שיעבוד מצרים.

.

מפקד אינו רק סטטיסטיקה.

יום שני, מאי 15, 2006

בהר-בחקתי

שיחת השבוע - בהר-בחקתי

ברכה אמיתית

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

בפרשתנו, פ' בחקתי, מופיעה התוכחה המפורסמת בה מתוארות הצרות שתקרינה לבני ישראל, אם לא ישמרו את דרך ה'. התוכחה היא קשה. התוכחה רומזת לימי הגלות, לימים האפלים ביותר בתולדות עם ישראל.

.

באמצע אותה התוכחה, מופיע פסוק שאולי הוא סינתזה של רוחן של אותן הקללות העתידות לבוא על ישראל. כתוב בויקרא כו, לב: "והשמתי אני, את הארץ, וששמו עליה איביכם הישבים בה". בלי שום ספק מדובר כאן על נבואה מרה וקשה. מדובר על ארץ שוממה. אומרים חז"ל שבזמן שבית המקדש היה קיים ארץ ישראל היתה ארץ זבת חלב ודבש שלא על פי הטבע (כתובות קיב.). לא היו לא דאגות ולא טרדת הפרנסה. ארץ שוממה הוא סיוט אמיתי!

.

אבל אם אנחנו מעיינים בפירושו של רש"י, נראה שהוא קורא את הפסוק באופן אחר. רש"י אומר שזו "מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה". גם הרמב"ן אומר שאותה הקללה, כביכול אינה קללה אלא ברכה ("בשורה טובה" לפי לשונו).

.

איך ייתכן שמי שהוא יבין את הבשורה המרה הזאת כ-"מידה טובה", או כ-"בשורה טובה"?

.

הרב יששכר פרנד מתיחס אל אותה השאלה ואומר שאילולא נשארה הארץ שוממה לא היינו מצליחים לקבלה אותה בחזרה מעולם. שמעתי לא מעט יהודים ששואלים בציניות "מדוע הובטחה לאבותינו ארץ כנען ולא ארץ קנדה"? או "למה נקרעו מי ים סוף ולא מי האוקיינוס האטלנטי והיינו מגיעים לאמריקה"? אחרים, קצת יותר רצינים, שואלים "למה אנחנו המדינה היחידה במזרח התיכון שאין בה נפט? בקושי יש מים!"?

. . ואני אומר לאותם האנשים: ברוך ה' שאין נפט בארץ שלנו, וברוך ה' שרק נקרעו מי ים סוף ולא האוקיינוס האטלנטיס. וברוך ה' שהארץ המובטחת היתה ארץ כנען ולא ארץ קנדה... . לו היה נפט בארץ שלנו, או לו ארצנו היתה קנדה במקום ארץ כנען. מעולם לא היינו חוזרים אליה. אף אחד לא היה מוותר על הארץ הזאת כמו שוויתרו... . כל אומה ששלטה על ארץ ישראל בימי הגלות הסתכלה והתייחסה אליה כחצר האחורית של האימפריה שלה. ואנחנו, חלמנו עליה גם בשעות היום, כי בשבילנו (גם בימי הגלות) הארץ הזאת היתה מרכז העולם. היא היתה ארץ שוממה וכל אומה ששלטה על ארץ ישראל הפנתה אליה את הגב. ואנחנו ידענו שהיתה שוממה כי חיכתה לנו. . התורה ומפרשיה אומרים לנו שמאותו היום בו תחל הגלות, הארץ לא תקבל שום אומה. 'לא ימצאו האויבים נחת רוח בארץ', כלשון רש'י.

.

צודק הרמב"ן, צודק רש'י: זאת ברכה אמיתית.

.

יום שני, מאי 08, 2006

אמור

שיחת השבוע – פרשת אמור

סולם העומר

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

דבר תורה זה מוקדש לעילוי נשמת מייקל לאפידס ז"ל

.

ארבעים ותשעה יום עוברים בין יציאת בני ישראל ממצרים ועד למעמד הר סיני וקבלת התורה. המסע הזה בן שבעה השבועות המכונה 'ספירת העומר', מוזכר בפרשה שלנו, פרשת אמור.

.

בימים אלה עובר עם ישראל, בכל שנה, תהליך של הכנה לקראת מתן התורה, תהליך של התנתקות מהטומאה המצרית והכניסה לחיים של קדושה. על פי חז"ל, עם ישראל היה שקוע במצרים בתהליך של הדרדרות רוחנית.

.

חכמינו אומרים שישנן חמישים דרגות של הדרדרות רוחנית (המכונים שערים של טומאה) ובני ישראל ירדו עד לשער הארבעים ותשעה קרוב מאוד לנקודת האל-חזור. ספירת העומר הנה בעצם, התהליך בו אנחנו עולים מחדש מאותו סולם של הדרדרות רוחנית.

.

בכל יום שעובר, משירים בני ישראל מעצמם קליפה נוספת של טומאה, ארבעים ותשע קליפות, ובמקום מ''ט שערי טומאה אנו עולים למ''ט שערי קדושה.

.

אבל יש בגשר הזה שבין פסח לעצרת (=שבועות) דבר נוסף, עמוק ומעלה מחשבות רבות גם כלפי המציאות העכשווית. פסח הוא חג של חרות וגאולה פיזית. אבל אין באותה הגאולה תכלית, אלא אמצעי לפרוייקט הרוחני המתממש בהר סיני. כמו חתן הסופר את הימים כדי להתייחד עם כלתו. עם ישראל מונה את הימים המפרידים בין גאולה גשמית ארצית לבין הגאולה הרוחנית.

.

במהלך השבוע החגיגי הזה שעבר, בין מנגלים וגחלים, חשבתי רבות על אותה הנקודה. דבר דומה קורה בעצם עם יום העצמאות. ברור שעצמאות היא דבר משמח. אבל האם יש לנו כחברה פרוייקט רוחני? האם באמת אנחנו מהווים כמדינה 'אור לגויים'? האם העצמאות היא אמצעי או כבר הפכנו אותו לתכלית?

.

אומר רבי משה גריליק בספרו "פרשה ופשרה", לגבי אותו הגשר המכונה 'ספירת העומר' המגשר בין חירות הגוף וחירות הנפש:

.

בני דור המדבר הפקיעו, דרך הספירה הזאת, את חג הפסח ממעמדו העצמאי והפכוהו למבשרו של חג השבועות. כך נוצר הגשר והקשר בין שני חגים אלו. הספירה המאחדת לימדה שאין להפריד בין גאולה גשמית ארצית לבין גאולה רוחנית. אין הראשונה קיימת בלעדי רעותה.

. עצם קיומה של הגאולה המדינית נתון בסכנה, אם תראה בעצמה את התכלית הסופית ואת חזות הכל. מהפכות רבות שקעו בגלל עייפות גיבוריהן, שהאמינו כי הגיעו לסוף הדרך ואין עוד אל מה לשאוף. יציבותן של מדינות רבות, שזכו ביום מן הימים לעצמאות, התערערה משום שהמטרה האחרונה שנותרה להן היתה מאבקי שלטון מכוערים בין המשחררים. . . ספירת העומר אומרת 'לא' למה שהושג. היא רואה ביציאת מצרים שלב, שלב חשוב ויקר, אך לא יתכן להחליפו בסולם עצמו, סולם העלייה הרוחנית והשלמות האנושית, הגלומה בתורה של חג השבועות. .. מי יתן וגם אנחנו נוכל לגשר על הפער הזה ונעלה מדרגה, מדרגה, לקראת חזון רוחני שישלים אותנו כחברה.

יום שני, מאי 01, 2006

אחרי-קדושים

שיחת השבוע - פרשת אחרי - קדושים

חלונות הנפש

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

דבר תורה זה מוקדש לעילוי נשמת פאני בת ברוך ושרה חכם ז"ל

..

מצוות שמירת השבת מופיעה בפסוקים הראשונים של הפרשה: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו" (ויקרא יט, ג).

.

שמירת השבת הנה הרבה מעבר לחובה דתית. מדובר בצורך נפשי.

.

לפני כמה שבועות אמרה לי חברה בקהילה שהחלה לבוא בקביעות לתפילות שלנו בשבת, עד כמה הכרחי בעבורה לסיים את השבוע ולהכנס לאווירת השבת אצלנו, במסגרת קהילתית (גם כשהיא מגדירה את עצמה כ-"חילונית").

.

והיא צודקת.

.

רעיון השבת הוא עד כדי כך מרכזי במסורת היהודית, שאנחנו זוכרים אותו כל יום, ואפילו לא מודעים לכך. בעולם הקדמון, קראו לימי השבוע על שם גרמי השמים. אפילו היום, בכמה שפות ניתן לראות זאת.

.

Sunday על שם השמש (Sun)

Monday על שם הירח (Moon).

Saturday על שם Saturn (שבתאי)

.

(וגם בספרדית Miercoles (Wednesday) על שם Mercury).

.

אבל אצלנו בעברית הדבר שונה לגמרי. אצלנו יש יום ראשון (לשבת), שני (לשבת), שלישי (לשבת) וכו'. כל יום בעצם אנחנו זוכרים כמה ימים עברו מהשבת שעברה, ומתקרבים לשבת הבאה.

.

מדוע השבת היא כל כך הכרחית, גם בין אלה המגדירים עצמם כ-"חילוניים"?

.

בזמן הזה אנשים דואגים יותר לבריאות הגוף, מאשר לבריאות הנפש, ולמען האמת אחרי כל המתח שאנחנו עוברים במהלך השבוע, אנחנו מגיעים לשבת עם "זיהום נפשי".

.

אבל איך הנפש עשויה להזדהם? קל יותר לדבר ולהבין את זיהום נחל קישון, או את זיהום האוויר. אבל...הנפש? איך?

.

אגיד לכם את דעתי. לגוף שלנו יש שבעה "חלונות". דרך אותם ה-"חלונות" הנפש נושמת, חיה ומתקשרת עם הסביבה. אותם החלונות ממוקדים בראש. יש חלון בפה. שניים באף.

שניים בעיניים. ושניים באזניים. ה-"זיהום" במהלך השבוע נכנס דרך אותם החלונות, כשם שהלכלוך נכנס הביתה בימי החמסין גם דרך פתחי הבית.

.

וכשאנו עורכים את ההבדלה במוצאי השבת, אנחנו מקדישים ברכה לכל אחד מאותם החלונות. במקום ראשון, מקדישים ברכה לפה ומבדילים על היין. במקום שני מברכים ומריחים את הבשמים ומקדישים ברכה לאף. אחרי זה מברכים על הנר ומקדישים ברכה לעיניים. ובסוף, פשוט שומעים את ברכת ה-"הבדלה" ומקדישים ברכה לאזניים. אותן הברכות הנן בגדר מתנות וחומות מגן לאותם החושים, דווקא באותו הרגע שהשבוע מתחיל מחדש והזיהום מוצא שוב את שערי הכניסה אל מעמקי הנפש.

.

בעוד שבוע, שוב תגיע אלינו השבת. צר לי לאמר זאת, אבל אני לא חושב שהשבוע הנכנס יהיה נטול לחצים וריצות. איני חושב גם שהחדשות שנשמע בערב יהיו מי יודע מה...

.

אבל לפחות, שוב תגיע השבת, אותה מתנה שבועית של עשרים וחמש שעות המורידה את כמות הזיהום הנפשי ומשפרת את איכות הרוח. ככתוב בהגדה של פסח: "אילו נתן לנו את השבת דיינו!".