כי תצא

שיחת השבוע – פרשת כי תצא

תחבולות היצר

.

פרשתינו פותחת בפסוק הבא: "כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' א-להיך בידך ושבית שביו" (דברים כא, י). בפשט הכתוב מדובר על מלחמה נגד אויב חיצוני. אמנם, כבר אמרו חז"ל, שבדרך הרמז, מדובר כאן על מלחמה מסוג אחר, מלחמה נגד יצר הרע.

.

בחסידות מוסבר כי עיקר המלחמה נגד היצר נערכת ביום הכפורים; זה היום בו מנצחים את היצר הרע בכך שכל מה ששייך לישות הגשמית אסור באיסור חמור, וחווים רוחניות בלבד.

.

ובכל אופן זוהי אינה מלחמה בת יום אחד בלבד אלא מלחמה יומיומית, מלחמה קשה וכואבת כי יש ליצר הרע תחבולות מתוחכמות שקשה מאוד להתגבר עליהן. יצר הרע מסית את האדם לחטוא ולהתחמק מאחריותו ואותן תחבולות הן "נשקו" של היצר למען מילוי תפקידו.

.

מהן התחבולות של יצר הרע?

.

רבות, אך היום ברצוני לדבר על אחת מהן. הייתי מכנה תחבולה זאת "שליפת התירוצים", התמחותו של היצר.

.

מידי פעם אנו שולפים כל מיני תירוצים ומנסים לשכנע את עצמנו שאכן לא נתנו –לדוגמא- מספיק צדקה כי לא היה לנו מספיק כסף, או לא התנדבנו לטובת הקהילה כי לא היה לנו זמן, או פשוט כי חוזרים עייפים הביתה (זה תירוץ הקיים בכל הגילאים. גם ילד יגיד שלא למד מספיק כי לא היה לו זמן...והאמא תגיד לו: "לשחק בפלייסטיישן היה לך זמן?!").

.

זאת דרך אחת לנהל מלחמה נגד יצר הרע: תשאל את עצמך שאלות "קשות". לא נתת מכספך לצדקה כי לא היה לך כסף...תשאל את עצמך: ולבילויים מיותרים היה לך כסף? להחליף את הפלאפון שלא לצורך היה? אולי באמת לא היה לך כסף...אבל אתה צריך לשאול את עצמך את השאלות האלה...

.

לא תרמת מספיק לקהילה ולכלל החברה כי לא היה לך זמן? תשאל את עצמך: זמן לגלוש באינטרנט היה לך? ולשבת מול הטלוויזיה אפילו כשאין מה לראות? ולצאת לקניות גם כשאין צורך לקנות דבר? אולי באמת לא היה לך זמן...אבל תשאל את היצר האם זה נכון.

.

נכון הדבר גם לגבי העייפות. אולי זה נכון שאתה עייף, אבל תשאל את עצמך אם אין זה סתם תירוץ ואחת מתחבולות היצר.

.

אולי נוכל להבין את "שליפת התירוצים" דרך דוגמא מאוד אילוסטרטיבית שגם מופיעה בפרשת כי תצא. כמה פסוקים קדימה בפרשתנו מוצאים אנו את האיסור החריף והתמידי של "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'". התורה קובעת, כי גם אחרי דור עשירי, אין העמוני והמואבי ראויים להצטרף לקהל ישראל.

.

שני טעמים שונים ניתנו להרחקת אותם העמים. "על-דבר אשר לא-קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את-בלעם בן-בעור מפתור ארם נהרים לקללך" (דברים כג, ה)

.

דבר מוזר. כל אחד מהטעמים הללו הוא טעם כבד בפני עצמו. לא לבוא לקראת עם רעב וצמא עם לחם ומים הוא דבר נורא...אך לשכור מכשף שיבוא ויקלל את ישראל גם הוא דבר נורא...מדוע יש צורך בשני טעמים?

.

בעיירה אחת בנו בית כנסת, אך לא סיימוהו, והיה עומד זמן רב בלא טיח ובלא צבע. פעם נזדמן לעיירה חזן מפורסם, ושילמו לו סכום כסף גדול שיעבור לפני התיבה בימים הנוראים.

.

שמע על המעשה ר' אייזל חריף, ואמר: "אף פעם לא הבנתי מדוע התורה מביאה שני טעמים שונים להרחקת עמוני ומואבי. רק עכשיו הבנתי. אלמלא שכרו המואבים את בלעם בממון רב, היו יכולים להתנצל ולהגיד שלא באו לקראת ישראל עם לחם ומים משום שהיו עניים, ובקושי היה להם לפרנסת עצמם. עכשיו ששכרו את בלעם בכסף רב, כבר אין התירוצים...".

.

וסיים: "מי שיש לו כסף בשביל חזן, יש לו כסף בשביל לגמור את בית הכנסת...".

.

תמיד נמצא תירוץ לכל דבר אם נרצה. זה דרכו של היצר. אנחנו אלופי התירוצים. נאמר שאין זמן, או שאין כסף, או שעייפים, או מה שלא נאמר...

.

זאת המלחמה שמציעה הפרשה, מלחמה קשה שממנה רק נוכל לצאת חזקים יותר,אחראיים יותר, ובוגרים יותר...

שופטים

שיחת השבוע – פרשת שופטים

בעל החוב

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

אחרי שלושה שבועות של חופשה בחו"ל חזרתי הביתה ועליתי לקומה הרביעית לשלם את החוב שלי לוועד הבית. "שלום וברכה מר סורסקי", אמר לי האחראי על ועד הבית, דמות מאוד דומיננטית בבניין. "איפה נעלמת לנו??", הוא שאל אותי.

.

אמרתי לי שהייתי בחו"ל עם משפחתי, שהודענו לשכנה שגרה ממולנו, ושאין לנו שום אפשרות ורצון להודיע לכל חברי הבניין שאנו נוסעים.

.

"מה שאולי אתה לא יודע, מר סורסקי", אמר לי חצי בצחוק חצי ברצינות, "שאתה חייב להודיע לי, כי הבניין זה אני!". אז, גם חצי בצחוק וחצי ברצינות, אמרתי לו שדבריו הזכירו לי את אמרתו המפורסמת של לואי הארבע עשרה: "המדינה זה אני" ((Le-etat ce moi.

.

הפרשה שלנו, פרשת שופטים, נועדה, בעיקר בפרק יז, ולאותה הסכנה ולאותם אלה העשויים להגיד "המדינה זה אני", דרך הבאת "חוק המלך".

.

קיימים חילוקי דעות בגמרא וגם אצל פרשני התורה לגבי הסוגייא הזאת. האם מדובר על מצווה או על רשות? האם התורה מצווה לשים מלך על ישראל או החוק הזה הוא רלוונטי רק אם ישראל יבקש מלך?

.

דומני שכל סוגיית "חוק המלך" המופיעה בפרשתנו אינה אלא פשרה כואבת מול צורך חברתי לשלטון מדיני. התורה מציעה דרך בה המלך לא ירגיש כ-"בעל הבית", אלא כ-"בעל החוב".

.

זו תפיסה מהפכנית בעולם בו מלכים, במסופוטמיה, היו מעל החוק, כי הם היו החוק, המדינה (וגם הבניין) וראו את עצמם ככח א-להי . בן אדם המקבל את החלק הגדול ביותר, הוא בעל החוב הגדול ביותר. כמהו כאותו אדם שקנה ווילה יוקרתית והתגאה על כך כשעדיין חייב 80% מערך הנסך לבנק. עד כמה הוא בעל הבית באמת?

.

התורה מצווה למלך לכתוב שני ספרי תורה. אחד כמו כל בן אדם, והשני על מנת לקרא בו כל ימי חייו כדי להבין שהוא המלך, אך הוא איננו התורה, הוא בעל הבית, אבל בעיקר הוא בעל החוב.

ראה

שיחת השבוע - פרשת ראה

לראות או לא לראות

.

מאת הרב גוסטבו סורסקי

.

תמיד אהבתי את פרשת ראה. קודם כל, כי לפני עשרים ושלוש שנים עליתי לתורה בפעם הראשונה ושנית, כי המקצוע השני שלי הוא אופטיקאי ולמדתי לעומק באוניברסיטה על חוש הראייה.

.

"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים יא, כו).

.

תמיד שאלתי את עצמי: אם ברור כל כך שהקללה והברכה מונחות לפנינו, אז למה ישנם עדיין אנשים שבוחרים בקללה? אבל גם אני שואל: מה זאת ברכה? ומה זאת קללה?

.

בדרך כלל יש לנו נטייה לחשוב שברכה, פירושו של דבר "הצלחה". בן אדם מוצלח הוא מבורך. טעות!

המפתח לברכה האמיתית הנו פיתוח חוש הראייה.

.

והנה כמה דוגמאות: אברהם אבינו לא היה הראשון שהסתכל אל זריחת החמה ושאל את עצמו איך ייתכן שלא יהיה מנהיג לעולם? אבל הוא בהחלט היה הראשון שראה את זה ויצר דת חדשה.

.

אני מתאר לעצמי שאייזיק ניוטון לא היה הראשון ששכב בצל העץ כשלפתע נשר תפוח ונפל על ראשו. אבל הוא ראה את זה ופיתח את תורת הכובד שלו.

.

לא יודע אם הייתי מעז להגיד שהעולם שייך לאלה שיודעים לראות, אבל בהחלט הייתי אומר שיש לאלה יתרון עצום על אותם שלא יודעים.

.

פעם קראתי סיפור על חברה שחיפשה עובד בכיר חדש ופרסמה הודעה בעיתון שלמחרת יתחילו לראיין בשעה 8 בבוקר. היו ימים עם שיאי הבטלה במדינה, ותוך כמה דקות, שורה של מאות אנשים עמדה ברחוב. ב-8.30 עוד לא החלו הראיונות. לפתע, בן אדם הגיע, עומד מול הדלת הסגורה, נוקש בדלת נכנס ותוך שנייות ספורות יוצא החוצה. יחד איתו יצא אחד מאנשי החברה ואמר לאותם מאות האנשים שהמתינו בחוץ שאין טעם להמתין עוד, כי אותו אדם היה הנבחר. "איך ייתכן?", שאלו כולם. "הבן אדם אפילו לא עמד בתור?!". "צודקים", אמר להם האיש. "אבל הוא היחיד שקרא את השלט. על הדלת היה תלוי שלט שאמר: "מי שרוצה באמת את העבודה, שיכנס".

.

ומה הדבר שעלינו לראות?

.

שהתורה היא תוכנית רוחנית. שקיום המצוות הוא בגדר מפת דרכים לנשמה. ששכר מצווה, מצווה. ושכר עבירה, עבירה. שלא הולכים בדרך הישרה על מנת לקבל שכר, אלא שהדרך הישרה היא בעצמה השכר.

.

גם כשאנו רואים עולם בו מתגוררים הרבה רשעים שטוב להם, עדיין יש טעם באותה התוכנית הרוחנית שמציעה התורה.

.

"לראות או לא לראות: זו השאלה".

וזה המפתח.